מכירים את זה שאתם הולכים להופעה של אמן שאתם מחבבים באופן כללי, מתלהבים לשמוע אותו שר את אותם שלושה-ארבעה להיטים שאתם מכירים מהרדיו ומוצאים את עצמכם נהנים מהאווירה, אבל במשך רוב הזמן רק מחכים שיגיע השיר הבא שתוכלו לזמזם אותו יחד עם הזמר? זאת הייתה הציפייה שלנו לקראת הופעתה של יסמין מועלם באמפי שוני – והופתענו בענק. לטובה, כמובן.
לפני הכול, נזכיר: מועלם פרצה לחיינו רק לפני כשנתיים. היא אמנם זינקה במהירות לראשי המצעדים, ועדיין – מדובר באמנית עם פז"מ קצר יחסית, שהוציאה עד כה אלבום אחד בלבד ("אריה"). לאור זאת, אי אפשר שלא להתרשם עמוקות מהעובדה שהיא הצליחה למלא את האמפי – ולגרום לכל אחד מהצופים בקהל להתמסר לחלוטין לחוויה, מגדול עד קטן.
ברגע שמועלם החלה לשיר, כל זה לא הפתיע אף לא אחד. יש בה כריזמה סוחפת ולא מתאמצת, אנרגיה כיפית ובעיקר יכולות ווקאליות מופלאות ומדויקות באופן שלא תמיד פוגשים בהופעות חיות. לכל זה יש להוסיף גם ורסטיליות יוצאת דופן: היא עוברת בקלילות רבה בין פופ, היפ הופ, אר'נ'בי ואינדי – ועושה את כל זה ממש ממש טוב. תוך כדי, היא גם לא מפסיקה לרקוד על הבמה באנרגיות שיא, באופן מאוד לא מובן מאליו לאור החום והלחות הקיצוניים שעוברים עלינו בימים אלה (עובדה שמועלם, אגב, התייחסה אליה כמה פעמים לאורך ההופעה – כולל פליטת "סמאללה" חיננית). רגע נוסף של כנות נרשם כאשר סיפרה על הפקקים שבהם נתקעה בדרך להופעה, חוויה שגם אנחנו הזדהינו איתה, שכמעט גרמו לה "להסתובב ולחזור חזרה" (ואיזה כיף שלא עשתה זאת).
זו רק דוגמה קטנה לאותנטיות של מועלם אותה אי אפשר לפספס, וזה אולי התואר המדויק ביותר שאפשר להעניק לה. היא פרפורמרית מהממת שנותנת את התחושה שבאמת כיף לה. אי אפשר שלא להידבק בווייב שלה וליהנות יחד איתה. משיר לשיר זה הרגיש שהיא נפתחת ומשתחררת, מתקשרת עם הקהל בצורה סופר טבעית, ומצליחה לפנות גם ליושבים ביציע העליון והמרוחק כאילו הם יושבים איתה בסלון הופעות אינטימי. משהו באישיות שלה מצליח לייצר חוויה של שואו ענק, אבל כזה שבו כל אחד מהנוכחים מרגיש חלק מהמסיבה.
עם כל הכבוד למועלם, ראוי להתייחס גם לנגנים שאיתה על הבמה, ובאופן ספציפי לנגניות, שביחד עם הזמרת הן מייצרות נוכחות נשית דומיננטית מעולה. גם ממקומה במרכז הבמה, מועלם מצליחה להציב זרקור, פשוטו כמשמעו, על כל אחת ואחד מהמוזיקאים שמלווים אותה, ולתת להם מקום של כבוד במופע. נראה שמדובר בחבורה של אנשים שממש כיף להם ביחד, וזה מורגש.
נוסף על השירים המוכרים והאהובים שלה ("כמה מתוק", "מסיבה", "יחפים", "מחילה" – רשימה חלקית בלבד), שולבו במופע הופעות אורח כיפיות של שיר דוד גדסי וטדי נגוסה, וגם קאברים מוצלחים מאוד, בראשם, כמובן, "אור הירח" של אביב גפן. בהופעה, מועלם שרה את קטע הראפ שטונה ביצע בחידוש המשותף שלהם – וזה היה וואו. גם "קלאס באפס מאמץ" של סטטיק ובן אל, שמועלם השתתפה בכתיבתו, היה אחד מרגעי השיא של הערב. קאבר מפתיע נוסף היה לשיר "אין אני" של שוטי הנבואה (זוכרים?) שכאילו נכתב במיוחד בשבילה.
יש משהו כובש במועלם, ולא פלא שהיא רכשה לעצמה מקום של כבוד בפלייליסטים. הגרוב, הקול המיוחד והכריזמה הבלתי מתאמצת מייצרים חוויה כיפית שבא רק לשמוע עוד ממנה. איך אומרים? היה חם ומגניב. ולח.