"אני מפחד לדבר": עמיר לב כבש את הבארבי בביישנות שובת לב

איש הנקניקיות בכניסה לבראבי/לא מורח מיונז / מתוך עשן של וייפורייזר / האיש של הבירה / הרים לחיים.לפעמים נדמה שהקהל הישראלי שמכיר את השם עמיר לב נחלק לשניים: אלה שהשירים שלו משעממים אותם אל מול אלה שהשירים שלו זורמים בדמם, שיש להם חיווט מולד במוח שמותאם רק למילה ולצליל של לב. אבל האמת היא, שאתמול, כשהבארבי התמלא כמעט עד אפס מקום בקהל ורסטילי ורב גילאי, היה מאוד ברור שאם יש זמר-יוצר שיכול לאחות שסע וקיטוב במדינה כמו שלנו ומשמיע את קולם של האנשים השקופים בעזרת מוזיקה כל כך אנושית, אוהבת אדם והכי ישראלית שיש, זה רק לב. בהופעות שלו כל הקהל חברים. בהופעות שלו אנשים בוכים. אבות ובנים, סבים וילדים, דתיים וחילוניים, ירושלמיות ותל אביביות, אלה שבפרק ב' וחזרו להיות בני 20 והאריכו שיער, אמנים ומוזיקאים שליוו את לב שנים (הולה אסי ששון) וכאלה ששיתף איתם פעולה (רם אוריון).

הופעת ההשקה לרגל אלבומו החדש, השמיני ושובה הלב של עמיר, "רומה", שיצא ביוני האחרון, התרחשה בעיצומה של סערה בכוס תה גלילי, בעקבותכתבת ראיון איתו ששודרה בצאת השבת האחרונה בכאן 11 וכללה משפט שנוי במחלוקת. לב רצה לומר שכל בני האדם שווים והעז לבטא חמלה כלפי איש כמו יגאל עמיר, ש"כבר הלכו לו החיים בכלא". ולב, שעשוי מסיפורים קצרים בעצמו בדרכו ההרואית הנחבאת אל הכלים, עלה לבמה ולראשונה מזה כ-30 שנים בהופעות, לא סיפר אף סיפור, כמעט נמנע מלהשחיל מילה למעט "תודה רבה" וכשהתוודה לקהל ואמר, "אני מפחד לדבר".

אז הוא שר וניגן ופרט על הגיטרה עם האצבעות, בלי מפרט, והיה חשמל, מהשמש, מהנברשת, מהלב שלו, מהלבבות של הקהל. הבארבי כושף אמש בהופעה כובשת, מהודקת ואינטימית, גם כשמילאו אותה כמה מאות של אנשים.

כשהשיר "אחותי מרים" מתוך האלבום הקודם "חשמל מהשמש" התנגן, לב חזר על השורה "רוב האנשים טובים" במנטרה מדיטטיבית, בזמן שהנגנים פתחו את השיר כמו צדפה לג'אם סשן משובח (כמו גם בשיר "חבק אותי" וב"שנינו" הרומנטיים). הקהל נסחף לפלואו השמיימי ולא הפסיק להרעיף עליו אהבה עד בלי די. זו הייתה הפעם היחידה אתמול שהוא הוסיף לדבר בין המילים של השיר: "מישהו הולך עכשיו מחוץ ל'בארבי', בקיבוץ גלויות והוא שומע אנשים שרים 'רוב האנשים טובים'. אני חולם על זה", הוא הוסיף בחיוך שאומר "עכשיו טוב".

וכמה טוב. מקץ חצי שעה של הופעה - ופור-פליי מפואר שהוביל לשירי האלבום החדשים - עם קלאסיקות מכל האלבומים ("ערב ראש השנה", "אל תדאגי", "נוסע וחוזר", "לאן עפים הברווזים"), עלתה הזריחה על הבמה עם "העתיד קרוב", אחד הסינגלים המובילים מהאלבום החדש ושיר השנה. ופתאום, מסאונד של רוקנ'רול משופשף וגיטרות מעושנות ומגפי בוקרים, בקע סאונד חדש וזך, הסאונד של "רומה"; בליל של סאונד יווני, צפון אפריקאי, דזרט בלוז, בומבינו, רגאיי, גיטרה עם אפקט של מנדולינה, בן מוש, זוהר ארגוב, צלילי העוד. כשסאונד כזה של שמש מזרחית מתלבש על המילים הרזות והמהדהדות של לב, באדיבות המפיק המוזיקלי של האלבום, רונן סאבו, ובליווי צמוד ומהוקצע של הלהקה החדשה שחברה אליו, הלב מתחיל לדפוק מהר וזה לא פחות ממיינד-בלואינג.

גם כשלב הציג את הנגנים שלו, הוא עשה את זה בחן חברי ונידב פרט אישי על כל אחד מהם. זה הזכיר את הקמפיין האחרון והוויראלי של "פייבר", ששם דגש על האדם: גלעד לוין - גיטרה חשמלית ובנאדם שאכפת לו מהכל; יונתן לויטל - הבסיסט והמנהל האמנותי של ההופעה, הם נולדו בהפרש של יום ושניהם מזל דגים ומאז הוא הולך אחריו; רוני עברין - הפרקשניסט מעפרה חזה ועד מרק אליהו; אייל ערב - קלידן ואבא שלו והוא חברים; רז מן - ראיתם פעם מתופף שהיה רועה צאן?

לעומת "שנתיים", שעתיים זה בכלל לא המון זמן. עמיר לא רצה לרדת, והקהל רק רצה שיישאר. נוצר מצב כמעט בלתי אפשרי, שבו ההדרן וההופעה נמשכו אותו פרק זמן. רגעי שיא נרשמו גם ב"שרשרת", השיר האחרון לפני ההדרן והשיר שחותם את "רומה" - מרוץ שליחים של עזרה הדדית בתוך ובין המעגלים שסובבים אותנו; מ"אלי סוחר המכוניות, שאבא שלו ואבא שלך", דרך רומן ש"שר מדהים" ועד "אחותו שהיא אחות במיון, שלא נדע". כולל האיש של הבירה, ואיש הנקניקיות, שבסוף ההופעה כולם נפלו אצלו על חצי נקניקיה, כי בכל זאת כבר אחרי חצות. כל באי הבארבי אמש הפכו לשרשרת אנושית אחת, ולב היה התליון.