זה מה שחשבנו על האלבום החדש של ארקייד פייר

לשיר שפותח את "We", אלבומה השישי והחדש של להקת ארקייד פייר, קוראים "Age of Anxiety" ("עידן החרדה"). הייתם מניחים שמדובר בעוד שיר שעוסק במשבר הקורונה העולמי שעצר את העולם עד לאחרונה, אבל לפי סולן הלהקה וין באטלר, הקטע נכתב עוד לפני הקורונה, ורבים מהנושאים ששירי האלבום עסקו בהם פשוט הפכו רלוונטיים יותר ככל שהמציאות הפכה סוריאליסטית.

אין סיבה שלא להאמין לו, שכן הוא וחבריו להרכב הקנדי מבקרים כבר שנים את הרעות החולות של העת המודרנית, ועצם הווייתם הוא סוג של פיצול אישיות. מצד אחד מדובר בלהקה שפרצה לא מעט בזכות האינטרנט ותמיד השכילה להשתמש בו למטרותיה. מצד שני, היא חתומה על טקסטים כמו "We Used to Wait" שמבכים את האובר־מודרניזציה של העולם, ואפילו קראה לאלבום הקודם שלה "הכל עכשיו", במעין לעג על תרבות האינסטנט שמציעה מבחר גירויים אינסופי בכל זמן נתון.

האלבום הקודם נחשב לקו פרשת המים ביחסים שבין ארקייד פייר לבין המבקרים והמעריצים, שעד אז היו תמיד לטובת הלהקה. המסרים בו היו פשטניים מדי, אפילו טרחניים, ופרט לכמה שירים לא היה שם הניצוץ שייחד את הלהקה קודם לכן. במובנים רבים, "We" הוא עוד מאותו הדבר. כל שיר בו מחולק באופן יומרני למדי לשני חלקים (ולעיתים יותר). מבחינת מהלכים אקורדיים, מדובר בשירים דומים מאוד לכאלה שהכרנו כבר בעבר, ולכן רובם גם מאוד צפויים.

מבחינה מוזיקלית, מדובר בחלוקה די שווה בין רוק ההמנונים שפרץ ללהקה את הדרך ("The Lightning" המצוין על שני חלקיו), לבין האלקטרוניקה הדאנסית של המשך הקריירה שלהם, כמו ב־"Unconditional II" שבו מתארח פיטר גבריאל.

שני הקצוות של ארקייד פייר באים לידי ביטוי באלבום הזה שמכיל מסרים שחוקים מאוד, אבל גם מצליח פה ושם לגעת בלב של מי שעדיין לא ויתרו על הלהקה הזו.