מורידים בפניהם את החולצה: מארון 5 הצליחו להביא נשמה וכנות לפארק הירקון

ישנם מעט מאוד אמנים או הרכבים מוזיקליים שיכולים למלא את פארק הירקון, על 60 אלף האיש המורשים לפקוד אותו בערב אחד, שלא לדבר על שני ערבים ברציפות. זה לא ממש סוד בקרב מפיקי ההופעות בארץ שכדי למלא את הפארק ולייצר את תמונת מעוף הציפור המציגה אותו מדי קיץ מלא עד גדותיו, עליהם בדרך כלל להביא לכאן אמן ותיק בסדר הגודל של פול מקרטני, גאנז אנ' רוזס או קווין ואדם למברט; ולחלופין - לייבא את אמן או אמנית הפופ הגדולים בעולם כרגע - נניח סיה ב-2016 או ג'סטין ביבר ב-2017. אבל להביא לארץ הרכב פופי במהותו שקיים על הנייר (גם אם תחת שם אחר בתחילה) 28 שנים, ובפועל פרץ ב-2004 - כלומר לפני כמעט שני עשורים, ולהצליח לייצר עניין כה רב סביבו? זו כבר אנומליה מוחלטת.

אבל זהו בדיוק המקרה בביקורה הראשון שלמארון 5במחוזותינו, שנפתח אמש (שני) בהופעה הראשונה מתוך שתיים של ההרכב בישראל. יש שימהרו לזקוף זאת לחזרה לשגרה ולעובדה שמדובר בהופעת הפארק הראשונה בישראל זה לא מעט זמן - והם לא לגמרי יטעו. אבל כותב שורות אלה מעדיף לראות בכך הוכחה לוורסטיליות, ליכולת ההסתגלות, וכן, גם לכישרון הלא מבוטל לייצור להיטים, של ההרכב האמריקני הוותיק הזה. במילים אחרות - הלהקה שפרצה בתחילת המילניום עם "This Love" ה-Fאנקי (שהגיח עם תחילת המופע כשיר השני בערב), השכילה להשתנות ולהתאים עצמה לאופנות, לסאונד ולאופייה של תרבות פופ משתנה תמידית, ולייצר בהמשך גם להיטי דיסקו כמו "Moves like Jagger", שפותח ערב רווי להיטים במינונים גבוהים. אלה נורים אל הקהל בזה אחר זה, עם מעט מאוד זמן נשימה ביניהם.

אדם לוין הצליח להחזיק לא מעט זמן בטרם חשף בפנינו את גופו מעוטר הקעקועים, ולפחות בחלקו הראשון של הערב היה נראה שאפילו הוא מתקשה לעמוד ברצף הלהיטים שהוא וחבריו ללהקה (האנונימיים למדי, יש לציין. לוין נושא את המופע על גבו לבדו ) מבצעים בשרשרת. "Stereo Hearts" מתחלף ב"One More Night", ומשם מעבר ישיר ל"Animals" . "Love Somebody" ייתכן שנשמע ללוין כמו המנון גדול, אבל הקהל בארץ פחות מתרגש ממנו. הוא יותר משמח, לעומת זאת, ללוות בשירה את "Makes Me Wonder", להיט מהתקופה שבה הושפעה מארון 5 מסטיבי וונדר ומפרינס. לוין אינו זמר ענק והוא לא ניחן במה שנהוג לקרוא "ריאות". אין לו קול גדול, אפילו להפך, וזה ניכר בעיקר בשירים שהוא וחבריו מתעקשים להעניק להם עיבודים רוקיסטיים יותר. אבל דווקא ברגעים הגרוביים הקאריביים, או באלה שבהם בולט אלמנט הסול ביצירתם, נראה שהוא מרגיש בנוח יותר. וישנם לא מעט כאלה.

"אני אפילו לא יכול להסביר לכם כמה נלהבים אנחנו הערב. תסתכלו, תראו כמה אנשים", הוא פונה לקהל בפעם הראשונה ב-21:55, 40 דקות אל תוך הופעה. "לא היינו בתל אביב לפני כן, האנרגיה פה מדהימה ואנחנו מרגישים מאוד רצויים כאן", הוא אומר, וניתן בהחלט לראות שהזמר כמעט משתאה לנוכח כמות הקהל שבא לראותו אתמול. מכאן הוא ימשיך לביצוע אקוסטי שקט ל"Payphone" הקרנבלי בדרך כלל, ולעוד עיבוד רגוע ל"Won't Go Home" הוותיק, שיר שניכר כי לוין עצמו די מופתע מהאופן החם שבו התקבל על ידי הקהל בציון, בטרם הוא עובר גם ל"Beautiful Mistakes" ול"Don't Wanna Know". כולם, גם אם לא מבוצעים לשלמות, מעניקים את הרושם שהחבורה על הבמה באמת נהנית להופיע מול קהל רב כל כך, ועל משקל "שמח באולפן - שמח בבית", מצב הרוח המרומם על הבמה מידבק במיוחד ומורגש גם בקרב העומדים בדשא.

ברגע סינדרלה מחמם לב, מעלה הזמר לבמה את קורל ביסמוט, המוזיקאית שהעלה לסטורי שלו כאשר שמע אותה במקרה ממרפסת חדר המלון, בעודה מנגנת בטיילת שליד הים בתל אביב. "היא ניגנה במשך שעות, ובדרך כלל דברים כאלה נהיים מעצבנים בשלב מסוים", מספר הסולן על המפגש בינו לבין מי שזכתה בתהילת עולם, ולו בשל הרגע שבו שותפה בסטורי באינסטגרם של אחד מהזמרים המצליחים בעולם. "אבל זה היה יפהפה ולא רציתי שתפסיק. ואז היא התחילה לנגן את 'Sunday Morning' שלנו ואמרתי, 'או, שיט. היא עושה עבודה נהדרת בזה". ביסמוט עולה לבמה ובהחלט מנצלת את הרגע שלה לזרוח אל מול עשרות אלפים. היא לא נותנת לגודל המאורע להשפיע עליה, ונראה שהזמרת הכבר-לא כל כך אלמונית הזו מרגישה בנוח במיוחד על במה עם הרכב בסדר הגודל של מארון 5.

הדרך לסוף ההופעה עוברת ב"Girls Like You". ייתכן שלוין לא לגמרי הבין את התשואות שזכה להן בזמנים שנדמו לו אולי רנדומליים במהלך השיר, כשלא בטוח שהוא מודע לכך שמדובר היה ברגעים שבהם הופיעה גל גדות על המסכים מאחוריו בקטעי וידאו מתוך הקליפ לשיר, שכולו דוגמניות ושחקניות בינלאומיות. בהדרן הם מבצעים בשקט את "Memories", שהופך את פארק הירקון לאינטימי ממש, והאינטימיות גם ממשיכה אל "She will Be Loved", אותו מקדיש לוין לכל הנשים שבא לחזות בו מוריד חולצה הערב (זה קרה בערך בשלב זה), וישנן לא מעט מהן. באופן צפוי אך הגיוני למדי, את ערב ההופעה הראשונה של מארון 5 מסיים "Sugar" הקצבי, ששולח הביתה קהל שמח ומרוצה. כזה שקיבל מנה גדושה של להיטים לווריד, גם אם חלקם הגדול לא נושאים יותר מדי ערכים תזונתיים.

בסופו של דבר, מארון 5 היא להקת פופ שיודעת את העבודה שלה היטב ומבינה דבר או שניים בריצוי קהל. עבור האלפים שבאו לראותה היא סיפקה בדיוק את הצורך שלשמו הוזמנה להופיע כאן. והיא עשתה זאת בשמחה מובחנת, בחן רב, בלא מעט תקשורת שנראתה כנה במיוחד, וגם, תתפלאו לשמוע, עם לא מעט נשמה.