מצעד ה-70: "תכנית א'" של "התרנגולים"
במהלך השבועות הקרובים, בעוד באתר "ישראל היום" מתנהלת הצבעה שמטרתה לדרג את 70"האלבומים הישראליים הגדולים בכל הזמנים", נפרסם המלצות של כותבים שונים על אלבומים שונים שמועמדים לבחירה • והפעם: מבקר וחוקר המוזיקה הישראלית גיא טנא על "התרנגולים"
,עודכן
בראשית 1961ערכה הבמאית, הכוריאוגרפית והיוצרת נעמי פולני אודישנים ליוצאי הלהקות הצבאיות כדי להקים להקה חדשה, סופר-להקה אם תרצו, שתירש את הלהקות הצבאיות הכה פופולריות אז ואת "בצל ירוק", ותמשיך את ההצלחה הגדולה גם אחרי פשיטת המדים המעומלנים.
האלבום הראשון של "התרנגולים" השמיע קולות נפלאים ומהוקצעים של יהורם גאון, ישעיהו (שייקה) לוי, ישראל פוליאקוב, עמירם ספקטור, חנן גולדבלט, יוסי צמח וצביקה גרטל. הוא היה במידה רבה סיכום של הצליל של שנות ה-50 במוזיקה הישראלית.
הים-תיכוניות והעבריות המתחדשת של "שיר השוק", של "האם אמרו לך פעם" ושל "זאת מרחוב פנורמה" (ללחן מקסיקני) עם שאריות החלוציות, הפלמ"חניקיות והשורשיות המתחדשת של "ערב במסחה", "שיר התרנגול" ו"שיר החמור", ובעיקר ההשפעה הצרפתית העזה עם "אין כמו יפו בלילות" ללחן צרפתי, "כבוד עצמי" ו"אוהבי הטבע" - הרכיבו יחד אלבום של שירים באיכות גבוהה במיוחד. אפילו שיר מחאה נכלל באלבום: "בראשית" של חיים חפר וסשה ארגוב, שיזכיר לנו לעד כיצד הרגישו אז בישראל אל מול הסכנה ש"האדם יצר את האטוםםםםםם". נראה שיש סכנות שחצו גם את גבול הפרובנציאליות של ישראל הקטנה של אז, שחגגה קצת יותר מעשור לקיומה.
מאוחר יותר, לאחר שיהורם גאון עזב את "התרנגולים", ליאור ייני הצטרף, ושני קולות נשיים נוספו לחבורה הגברית. התרבות הצרפתית, שכבר קנתה לה השפעה רבה בהוויה הישראלית הצעירה, הלכה ופינתה מקום להשפעה האמריקנית שהתחזקה בהדרגה.
בעימות התרבותי בין להקות הקצב של רמלה ויפו לבין "התרנגולים", "החמציצים" וחבורת בימות המאוחרת יותר - ההפסד היה ידוע מראש. זה בא לידי ביטוי בתחילת שנות ה70- באלבומי הפופ-רוק וביצירה ה"זרוקה" והמחוספסת של אריק איינשטיין, שלום חנוך ואורי זוהר. "התרנגולים" וכל מה שהם ייצגו - הנאיביות, האשכנזיות, הדיוק, הלאומיות - איבדו את חנן בקרב הקהל הרחב.
גיא טנא הוא חוקר ומבקר מוזיקה ישראלית שכתב את עבודת המאסטר שלו באוניברסיטת חיפה על נעמי פולני ולהקת התרנגולים.
