"בשדות" של גבריאל בלחסן: אלבום כן וישיר עד כאב

גבריאל בלחסן ז"ל, אחד היוצרים המרשימים והמשמעותיים ביותר בדורנו, שחרר שני אלבומים לפני "בשדות", אבל נדמה שהם היו רק הכנה או אפילו טיוטה לקראת האלבום הזה. הוא כבר התנסה בחיבורים אמיצים מאוד של קודש וחול, הוא חיפש בתוך עצמו את הנקודה הכנה והמזוקקת ביותר כדי להגיש מתוכה, הוא נבר בנפשו השסועה כדי לדלות ממעמקיה מילים ודימויים שיתארו את סערת חייו, הוא כבר הקליט ושחרר עם להקת אלג'יר את "מנועים קדימה" והבליח לרגע בתחנות הרדיו. כל ההכנות האלה, מודעות או לא מודעות, הביאו את גבריאל ליצור אלבום כן עד כאב, ישיר בצורה שלא נתקלים בה, מטריד עד לחוסר נוחות פיזי ומטלטל בעוצמתו.

•הצביעו עכשיו בשלושת המקצים של "מצעד ה-70"

כל הזוועות שהמיטה על בלחסן ההפרעה הדו-קוטבית שממנה סבל מתוארות בפרטי פרטים, מבלי לייפות אותן או לעטוף אותן בדימויים מרככים. הוא מספר באומץ נדיר על החידלון הבלתי נמנע, על החיפוש העקר אחר משמעות, על התקווה שאובדת בכל יום אל תהום שחורה וסמיכה ועל הניסיון שלו להיאחז בזוטות פרוזאיות כמו קפה וסיגריות כדי לשרוד עוד יום. הריכוך המועט שמקבלות המילים הפוצעות של גבריאל מגיע מהלחנים ומהעיבודים, שבניגוד לאלבומים הקודמים, קלים יחסית לעיכול והופכים את "בשדות" לאלבום המושמע והמוכר ביותר שלו.

אינסוף רפרנסים מעולם היהדות מייצרים רגעים של תחושת קדושה מוזרה. ההגשה של בלחסן מלהטטת בין לחישה מרוסקת לבין תפילה של שליח ציבור, מסמלת דיאלוג קשוח מאוד שבלחסן מנהל עם בוראו. הוא עומד מול המאזין, חשוף ועירום, ולרגע אחד לא מבקש רחמים, אלא הקשבה. מלאה ונטולת הפרעות. הקשבה תובענית שלא מאפשרת לחמוק מהאגרוף החזק שננעץ במרכז הבטן. הקשבה שמייצרת חיבור חזק ומהיר מאוד בין בלחסן למאזין, ומעניקה בסיום תחושת התרה חמצמצה וזווית חדשה להביט דרכה על העולם.