כמה ימים אחרי שהריאיון הראשון שלה על התאונה ריגש גולשים רבים, אודטה חזרה לרשת עם פוסט אישי ומפורט משלה, ובחרה להפוך את הסיפור הקשה למשהו אחר: אזהרה שנועדה להציל אנשים, ולצידה הצצה נדירה לשינוי התודעתי שעברה מאז.
ברקע, כפי שכבר סופר, נשפכה על גופה חומצה גופרתנית בזמן שסידרה חומרי ניקוי בבית של קרובת משפחה, והיא אושפזה כחודש ועברה השתלות עור. אבל הפעם היא מבקשת שלא להתעכב על הזוועה, אלא על מה שאפשר ללמוד ממנה.
מה צריך לעשות?
המסר המרכזי שלה פרקטי: בכווייה כימית, היא כותבת, צריך לשטוף את הגוף במים פושרים בלבד, לפחות חצי שעה רצופה. לא במים חמים, ששורפים, ולא במים קרים, שמכווצים את העור וכולאים בתוכו את החומצה. "אנשים לא יודעים את זה", היא מדגישה, ולדבריה דווקא הידע הפשוט הזה עושה את ההבדל בין החלמה לנזק בלתי הפיך.
מעבר לזה, אודטה קוראת לציבור לא להחזיק בבית חומרים מסוכנים כמו אותה חומצה גופרתנית תעשייתית, שמיועדת לפתיחת סתימות ולעיכול שורשי עצים. במקום זה, היא ממליצה, כשיש סתימה כדאי להזמין אינסטלטור שיפתח אותה באמצעים פיזיים ולא כימיים. היא גם מפנה זרקור לכשל בטיחותי שלטענתה הוביל לתאונה: פקק הביטחון של הבקבוק לא נסגר כראוי, ודי היה בהטיה קלה כדי שכל התכולה תישפך עליה.
''החלפתי את הדיסקט''
אבל החלק שריגש במיוחד את העוקבים הוא דווקא הצד הפנימי. אודטה מספרת שהפציעה שינתה אצלה משהו עמוק. "החלפתי את הדיסקט", היא כותבת, ומתארת איך למדה לראשונה לקבל עזרה ולהישען על אחרים. במקום ה"לא תודה, אני מסתדרת" שליווה אותה כל החיים, היא אימצה תשובה חדשה: "כן, ממש תודה".
גם היום, חודשים אחרי, מדובר במסע ארוך. היא מתארת פיזיותרפיה יומיומית שהיא עושה לעצמה וצפויה להימשך שנה וחצי עד שנתיים, מתיחות חוזרות של העור המושתל כדי לשמור על טווח התנועה, וכאבים שממשיכים ללוות אותה. ובכל זאת, היא מתעקשת על אופטימיות. "עובדת בלהחלים", היא כותבת, ומספרת שהיא בוחרת לתפקד ולא לשכב במיטה, גם כשקשה.