הסוד שהציל את איתי אנגל בצילומים תחת אש: "קליפ בראש"

כדורים שורקים באוויר, סכנת חיים ממשית ופחד שמשתק. בתוך התופת הזאת, איך מצליח אחד מכתבי המלחמות המנוסים בישראל להמשיך לתפקד, לצלם ולצאת בחיים? התשובה של איתי אנגל מפתיעה לא פחות מהשטח שבו היא נולדה.

אנגל חשף את מנגנון ההישרדות הנפשי שמאפשר לו לתפקד תחת אש: במקום להרהר בסכנה, הוא מדמיין בראשו קליפ מוזיקלי ובונה תוך כדי ריצה את עריכת הסרט שיצלם. את הדברים אמר בפרק סיום העונה של הפודקאסט "עכשיו דורנו" (בהגשת עוז סימינובסקי), שבו סיפק הצצה נדירה לאופן שבו הוא מנתק את עצמו רגשית בשדה הקרב.

''לא משאיר לעצמי שבריר שנייה''

כשנשאל כיצד הוא מצליח לעכל כל כך הרבה סבל וסכנה, הסביר אנגל שהסוד הוא לא לעצור ולחשוב בזמן אמת. "יש נקודות שאני יודע מניסיון שממש לא כדאי לי עכשיו להרהר לעומק במה שאני רואה או במה שאני חווה, או מה הסיכויים שלי לצאת מפה, כי זה התקף לב", הודה. "ולכן אני מצלם כמו מטורף, לא משאיר לעצמי שבריר שנייה שאני לא מתעסק עם מצלמה, עם זוויות, עם צבע אפילו, עם מחשבה של איזו מוזיקה תהיה בסצנה הזאת בזמן שאני אערוך את הסרט".

הדוגמה המצמררת ביותר שסיפק אירעה במהלך הלחימה הקשה בעיראק. אנגל היה מסופח ליחידת מארינס בפלוג'ה, שם ארב לכוח צלף. "על זה עשו את הסרט, אגב, 'צלף אמריקאי', על הצלף ההוא שירה על החיילים שהייתי איתם בפלוג'ה", סיפר.

ואז, במקום להישבר תחת הפחד, נכנס לפעולה המנגנון. "אני מפחד, אתה יודע, אבל אני רץ", תיאר, "ואני נזכר בשיר שאני הולך לשים, 'Rooster' של להקה שאני מאוד אוהב שקוראים לה 'אליס אין צ'יינס', שהגיטריסט של אבא שלו היה בווייטנאם, וזה בעצם מהות השיר. זה כאילו 'הנה האויב בא להרוג אותי'". לדבריו, הקצב האיטי של השיר הכתיב לו אפילו את תנועת המצלמה: "זאת תנועת המצלמה שלי, ואני יודע איך זה ישתלב. אתה מבין במה אני מעסיק את עצמי?".

השיטה מעניקה לו שליטה בכאוס, אך גובה מחיר כשהוא חוזר ארצה ומתיישב על החומרים. "כשאני חוזר בחדר העריכה, אז יש מצב שהעורך אומר לי 'תקשיב, אתה דפוק במוח, אני לא מבין את זה'", שיתף. "ואין לי הרבה מה להגיד לו, כי כשאני מסתכל על זה, אני ממש מרגיש ככה".