הדסה בן ארי, גרושתו של חנן בן ארי, חלקה בחשבון האינסטגרם שלה תחושות בנוגע לילדיה ולחופש הגדול, שיגיע לקיצו בסוף אוגוסט ויביא עמו משבר. בן ארי, אם לשבעה ילדים, כתבה: "אני יודעת מה יהיה החטא האחד שאני אכה עליו בסוף החופש הזה. והוא לא יהיה עצבים או איבוד שליטה. הוא יהיה פחד. אני כותבת כבר עכשיו את המסקנה שלי לסוף החופש, כי למרות שיש לי חזות מלאת פאסון, אני יודעת שב-31 באוגוסט אני אהיה שבורה.
View this post on Instagram
"אני אקח את הרכב לשטיפה ולמרות שהם ממש ישתדלו, החבר'ה שם לא יצליחו להוציא את כל החול שסחבנו מהים. אני מתפללת שהרכב לא יריח כמו הפיפי של אוריש, אולי בילדה השביעית יקרה לי הנס הזה של ילדים שנגמלים תוך יום מטיטול של יום ולילה ונסיעות וכל הקקי הזה יחליק ישר לים. אני ממש מתפללת, כי יש ניסים בעולם ויש נשים שיולדות כתרנגולת ואני אף פעם לא השגתי משהו בחיים בקלות, אבל שמעתי שיש אנשים".
מחודש הספר לגיבוש סיירות
בן ארי המשיכה וסיפרה מה תעשה אחרי שילדיה יחזרו למסגרות החינוך: "אני אקבע מראש תור לספרית ל-2 בספטמבר, לא כי אני צריכה משהו מיוחד, אלא רק כדי שמישהו יחפוף לי את הראש. אין תרופה מרפאת יותר אחרי כל האכילת ראשים אצלנו. יעברו כמה ימים עד שאני שוב אלך זקופה ואבין מה עברתי בשבועות האחרונים.
"זאת לא חוכמה להגיד להם די כבר עם המסכים. זאת לא חוכמה להגיד תהיו בני אדם. צריך גם לעבוד בזה. חודש הספר היה גדוש, אבל עכשיו זה להתחיל גיבוש סיירות. מי שמכיר את הילדים שלי - יודע.
"ב-31 באוגוסט יעמדו במטבח שבעה ילקוטים ושבע קופסאות אוכל ושבעה בקבוקים. אני אבכה בשקט, לא בדרמטיות, כי זה אף פעם לא מובן מאליו. ואז אני אעמוד ליד הדלת של המרפסת העליונה ואכין ווילון מקרמה, כי אמרתי לילדים שכל אחד לוקח לעצמו יעדים החופש, שגם אמא לוקחת ולא תמיד אני מצליחה, אבל השמש לא תזרח ב-1 בספטמבר עד שאני אסיים עם הווילון המסויט הזה ואגיד לה שאפשר לעלות".
"קוצצת להם את הכנפיים"
"אני נזהרת מאוד על הילדים שלי. הלו! אל תקפצו גבוה מדי בטרמפולינה שלא תשברו רגל, אל תקפצו לבריכה שלא תחבטו בקרקעית. אל תרוצו כשאתם רטובים, שלא תדפקו גלבה. אל תתנדנדו על הכיסא שלא תיפלו וישבר לכם הגב. אל תטפסו על הידיות של ארונות המטבח שהן לא ישברו. אל תשכחו לשים קרם הגנה שלא יהיה לכם סרטן. אל תשבו קרוב מדי למסך. אל תקראו בחושך.
"הרשימה עוד ארוכה. אחת הבנות שלי צחקה עלי ואמרה שאני ממש אנטיוכוס. אני חושבת שהיא התכוונה שיש לי הרבה גזירות. ושאני ארכאית ופחדנית ולא רלוונטית. ולמרות שאני יודעת שהתפקיד שלי כהורה הוא לשמור על הילדים, אני לא יכולה שלא לחשוב כמה פעמים אני קוצצת להם את הכנפיים. החופש הזה דווקא בא לי שהם ילמדו אותי לעוף ולקפוץ לבריכה ולהתפלש בבוץ מחוץ למעיינות. שב-31 באוגוסט אני לא אכה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו