היום (חמישי) מציינים ברחבי הארץ 1,000 ימים לטבח 7 באוקטובר. העיתונאי תמיר סטיינמן, שדיווח מהשטח באותו יום ארור, העלה פוסט לחשבון האינסטגרם שלו וסיפר על התחושות הקשות שמלוות אותו. "רוב הזמן אני דוחף את הסלע הזה לבדי. בורח מהתהום, נמלט מהפסגה, מתחבא בצילו מהשמש הבוערת, נדרס תחתיו, קם ושוב מטפס עליו אל בוקר חדש, מתגלגל ברחובות עמומים - אבל הוא כאן, בועט לי בלב בכל פעימה. חי בתוכי.
"גם 1,000 ימים שחלפו ואלף שנים נוספות לא יסירו את כתמי הדם מהמיטה שבה נרצחו מחובקים יניב זוהר ואישתו יסמין, הבנות קשת ותכלת בביתם שבקיבוץ נחל עוז שראיתי אחרי מותם. הם גם לא ייבשו את הדמעות של כרמל, אבא של רועי עידן מקיבוץ כפר עזה, שיצא מהבית לצלם בשמיים את מי שיהפכו להיות הרוצחים שלו ושל אשתו סמדר.
"הם לא יטששטו את הכאב של קורן ושי, בניו של גיל תעסה, שחזו באהובם מגונן עליהם ונרצח במושב נתיב העשרה. יותר מ 1,200 מאחינו ואחיותינו סיימו את חייהם באכזריות ביום ההוא. רבים נוספים נפלו מאז הסערה, נשטפו באדוות שלא מפסיקות להכות בעוצמה בחוף. הותרו לפרסום, נכתבו בדפי ההיסטוריה, נפרמו מחיינו לתמיד.
"מחכים לתשובות"
"שום מכבסת מילים לא תסיר את כתמי האשם ממדיהם של המפקדים שכשלו, שום איפור לא יסיר את אות הקיין ממצחם של הפוליטיקאים שהפקירו. 7 באוקטובר הוא יום שלא ייגמר, כמו קו שמפריד וחוצה בין ישראל ההיא וזו שהפכנו להיות.
"אנחנו עדיין מחכים לתשובות. לוועדת חקירה ממלכתית, לאשמים שיענשו, למסקנות שיניעו את התיקון, לימים של אחדות בנינו, ללילה אחד של שינה. ושנתעורר. אלף ימים אחרי, אין סימני קריאה, רק תהיות ושאלה אחת - מי אנחנו ביום שאחרי".