טונג טונג טונג סהור: איך מסורת רמדאן הפכה למם הכי מוזר ברשת

במבט ראשון, קשה להבין מה בכלל רואים כאן. בניגוד לדמויות כמו בלרינה קפוצ'ינה, שמיד נשמעות כמו בדיחה איטלקית חסרת היגיון, טונג טונג טונג סהור מרגיש כאילו הגיע ממקום אחר לגמרי. וזה בדיוק העניין.

מאחורי הבדיחה מסתתרת מסורת אמיתית, שמגיעה מהמדינה עם האוכלוסייה המוסלמית הגדולה בעולם: אינדונזיה.

כדי להבין את זה צריך להתחיל מהמילה סהור. במהלך חודש הרמדאן, מוסלמים צמים מהזריחה ועד השקיעה. לפני תחילת הצום, בשעות הקטנות של הלילה, אוכלים ארוחה מקדימה שנקראת סהור.

הבעיה ברורה: צריך להתעורר לזה. הרבה לפני שעונים חכמים, התראות בטלפון וקבוצות וואטסאפ משפחתיות, היו דרכים קהילתיות הרבה יותר רועשות לעשות את זה. באזורים שונים באינדונזיה, צעירים ונערים היו יוצאים לרחובות בשעות שתיים או שלוש בלילה, דופקים בתופים או בכלי הקשה מסורתיים, וקוראים לאנשים לקום לאכול לפני הצום. הצליל החוזר, “טונג טונג טונג”, הוא חיקוי של הקשה כזו.

במזרח ג'אווה, למשל, קיימת מסורת מוזיקלית של “פטרול” רמדאן, שבה מנגנים על כלי עץ ותופי עץ מקומיים כדי להעיר את התושבים לארוחת הסהור. במילים אחרות, טונג טונג טונג סהור הוא לא סתם צירוף הברות אקראי. זה בעצם פעמון ההשכמה הישן של הרמדאן, רק בגרסת מם מוגזמת, מעוותת ומצחיקה.

במקום נערים שמסתובבים ברחוב עם תופים, האינטרנט קיבל יצור עץ מוזר שנראה כאילו הוא עצמו הפך למקל התיפוף.

כאן נכנס עולם הבריינרוט. הדמות עצמה מזוהה עם טרנד ה Italian brainrot, אותו יקום אינטרנטי של דמויות אבסורדיות, שמות חסרי היגיון לכאורה וסרטונים שנראים כאילו נוצרו במיוחד כדי לגרום למוח לוותר על ניתוח רציונלי.

לפי תיאורים ברשת, הדמות הופיעה בשנת 2025 כחלק מהגל הזה, אף שהמקור התרבותי של הביטוי עצמו אינדונזי ולא איטלקי. וזה אולי החלק הכי יפה בסיפור. האינטרנט לקח מנהג מקומי, חיבר אותו לאסתטיקה של בינה מלאכותית וממים, והפך אותו לדמות בינלאומית.

משהו שנולד ממסורת דתית וקהילתית הפך בתוך זמן קצר לבדיחה גלובלית שילדים, גיימרים ויוצרי תוכן משתמשים בה בלי בהכרח לדעת מאיפה היא הגיעה. הפופולריות כבר חצתה מזמן את גבולות הטיקטוק. טונג טונג טונג סהור הגיע גם לפורטנייט כחלק מסט בריינרוט, לצד דמויות נוספות כמו בלרינה קפוצ'ינה.

לפי דיווחים ואתרי גיימינג, הסקינים של הדמויות הופיעו בחנות המשחק באפריל 2026, מה שסימן את הרגע שבו בדיחת רשת מוזרה הפכה למוצר מסחרי לכל דבר. אפשר לצחוק על זה, ובצדק. בכל זאת, מדובר במקל עץ אנתרופומורפי עם שם של תוף לילה. אבל מתחת לבדיחה יש כאן סיפור תרבותי די מרתק.

טונג טונג טונג סהור הוא דוגמה מושלמת לאופן שבו ממים מודרניים עובדים: הם לוקחים משהו מקומי, משטחים אותו, מגזימים אותו, מערבבים אותו עם אסתטיקה אחרת לגמרי, ואז מחזירים אותו לעולם בתור בדיחה שכולם מכירים.

האם רוב מי שמשתמש בדמות יודע מה זה סהור? כנראה שלא. האם זה מפריע למם להתפשט? ממש לא. להפך, לפעמים חוסר ההבנה הוא חלק מהקסם. המוח שומע “טונג טונג טונג סהור”, לא מבין מה קורה, ומחליט שזה בדיוק מה שהוא אוהב.

בסופו של דבר, טונג טונג טונג סהור הוא הרבה יותר מעוד בדיחת בריינרוט. הוא מסורת רמדאן אינדונזית שעברה דרך פילטר של האינטרנט, קיבלה גוף של מקל עץ, נכנסה למשחק מחשב והפכה לדמות קאלט.

ואם פעם נערים באינדונזיה היו מעירים שכונה שלמה לארוחת סהור, היום אותו צליל מעיר את כל האינטרנט.