המערכה מול איראן הסתיימה, אבל החזרה לשגרה היא לא פחות מורכבת מהתמודדות עם אזעקות ויירוטים. רן דנקר כתב פוסט חשוף בחשבון האינסטגרם שלו, בו הסביר שהתמודד עם קושי נפשי - ובחר לא להסתיר אותו מהחברים והקולגות, אלא לחשוף מה עובר עליו.
"התקופה האחרונה היתה קשה להמון אנשים. אלה שבחזית ששומרים עלינו שנוכל להמשיך להתקיים פה, אבל גם האנשים בעורף הם חזית במלחמה הזאת. מלחמה מסוכנת לגוף ולא פחות לנפש. תקופה שאנחנו מנסים לשמור בכל הכוח על השפיות שלנו ושל אהובינו. אני מרגיש צורך לשתף אתכם יותר כי גיליתי השבוע כמה זה עזר לי לא להחזיק לבד. התקופה הזאת הגבירה אצלי את החרדות איתן אני מתמודד עוד מילדות ואת תחושת חוסר המשמעות הקיומית.
"מצאתי את עצמי מסתגר ומשתבלל .נחלש גם בגוף שהפך כבד. השבוע חזרתי להופיע. יום הזיכרון, עצמאות ולשחק ב'קברט'. רק הקרובים אלי ידעו כמה זה היה קשה עבורי להקים את עצמי מהמיטה, לאסוף את עצמי ולנסות לחלץ מעט תקשורתיות בכדי להצליח לעשות את זה. הבנתי שאם אני לא אשתף את הלהקה שלי, את חברות וחברי הקאסט שאיתם אני מבלה את ימי, אני לא אצליח לגרום לזה לקרות. הרגשתי שאין לי את המשאבים להביא חיות. תחושה שאני לא אני, שאני זר ומנוכר לעצמי".
דנקר תיאר איך פעולות פשוטות הפכו לקשות עבורו - על אחת כמה וכמה חזרה לשגרה ולעבודה תובענית: "דברים הרבה יותר בסיסיים הפכו סיוט. הכנתי קפה והיד רעדה לי. בקושי לנהוג לתאטרון הצלחתי' איך אפשר לחזור לזוז אחרי חודשיים ששמטתי הכל? לעלות לבמה ולהיות חד' ער ומבדר? החלטתי שאם שואלים אותי מה שלומי אני אומר באמת. אולי לא את כל האמת, אבל אומר.
"גיליתי שלמרות החשש והמחשבות של 'מה, אני אפיל את עולמי הפנימי המותש?', לרגע להביט בעיניים ולחשוף את עצמי עושה פלאים, אפילו שבמקום העבודה שלי אני אמור לזהור ולתת גוד טיים לקהל. עם החברים מאחורי הקלעים מותר ורצוי לפתוח את הלב ןלתת לפגיעות, לרגישות, לבלבול ולחוסר השלמות להיות קיימת. גם על הבמה אפשר ורצוי להישאר פגיע אבל זה כבר בתוך הדמות. גיליתי ששיחה של שתי דקות עם חברה לקאסט מחזירה לי מעט חמלה. גיליתי שכל אחד מתמודד ברגע זה בדרכו עם קושי ובלבול. בצד השני יש מישהו שזקוק לשיחה הזאת לא פחות ממך".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו