הכירו את מוסטפא אזארע'אני (Mustapha Ezzarghani), פעיל פוליטי ומשפיען רשת בן 38 ממוצא מרוקאי מוסלמי שמביע תמיכה מלאה בישראל ברשתות החברתיות. בזמן שהמרחב הערבי שטוף בנרטיבים של עוינות מובנית, אזארע'אני בוחר להשמיע קול אחר, צלול ומערער.
השינוי בתפיסה שלו כלפי העם היהודי התרחש בכפר מרוקאי נידח, כשפגש אם שבתה עברה ניתוח לב מציל חיים בישראל ביוזמת רופא יהודי. הגילוי הזה, שעמד בסתירה מוחלטת לאינדוקטרינציה הממסדית עליה חונך, הפך עבורו לנקודת מפנה אינטלקטואלית שריסקה את השקרים שספג.
אזארע'אני, יליד מרקש המתגורר כיום בארה"ב, הוא נשיא "האגודה לידידות מרוקו-ישראל" ומחבר הספר Arab Identity Syndrome, בו הוא מנתח ללא רחמים את כשלי הזהות בעולם הערבי המיתרגמים לשנאת ישראל כברירת מחדל.
פוסטים שהוא מפרסם בפייסבוק זוכים לעשרות אלפי לייקים ותפוצה רחבה, עדות לכך שהמסר שלו מהדהד גם בלב הציבור הערבי. בראיון גלוי עם מערכת "היום" הוא מדבר על התהליך שהוביל אותו לזנוח את השנאה שירש בילדותו, מסביר מדוע האנטי-ציונות המודרנית היא לעיתים קרובות אנטישמיות בתחפושת, ומשיב למטיחי ההאשמות המכנים אותו "סוכן ישראלי".
הראיון המלא עם מוסטפא אזארע'אני:.
לגדול במדינה מוסלמית ולתמוך בישראל זה משהו מאוד לא מובן מאליו. מקומות כאלו גדלים לרוב לשנאת ישראל כברירת מחדל. האם גם אותך לימדו את השנאה הזו בגיל צעיר? ואם כן, מה גרם לך לשנות גישה?
כשגדלתי בחברה בעלת רוב מוסלמי, נחשפתי כמו כולם לנרטיבים השולטים בנוגע לישראל וליהודים. הרעיונות הללו מוצגים לרוב לא כעמדות, אלא כאמיתות מוחלטות שאין עליהן עוררין. אתה סופג אותם עוד לפני שאתה בשל מספיק כדי לאתגר אותם. בשלב מסוים התחלתי להטיל ספק במה שירשתי. הבנתי שרבים מדברים בנחרצות על ישראל או על יהודים מבלי שלמדו אי פעם את ההיסטוריה באופן רציני.
יהודים מעולם לא היו זרים עבורנו, הם היו חלק מהחברה שלנו, מהערים שלנו ומהזיכרון שלנו. להתעלם מהמציאות הזו, או לצמצם אותה לכדי עוינות בלבד, הרגיש לי לא רק שגוי אלא כחוסר יושרה אינטלקטואלית.
עם הזמן הבנתי שמה שמכונה בעולם הערבי "אנטי-ציונות" קשור לעיתים קרובות לתסכולים לא פתורים, משברי זהות ונטייה להשליך כישלונות פנימיים החוצה במקום להתמודד איתם. הרעיון הזה עומד במרכז הספר שלי, "תסמונת הזהות הערבית".
תמיכה בכבוד היהודי והכרה במציאות של ישראל אינן בגידה במרוקו או באסלאם. עבורי, זה עולה בקנה אחד עם הערכים ההיסטוריים הטובים ביותר של מרוקו. בחרתי באמת על פני קונפורמיות, ובהבנה על פני סיסמאות. יהודים וערבים לא נגזרו לשנוא זה את זה, פשוט לימדו אותנו לעשות זאת.
ישראלים רבים מרגישים ששנאת ישראל בעולם היא אנטישמיות בתחפושת. בתור אחד שגדל בחברה המרוקאית, האם זה נכון בעיניך?
כמי שגדל בחברה המרוקאית, אומר זאת כך: הקשר בין אנטי-ציונות לאנטישמיות הוא ממשי, אך הם לא תמיד זהים. לעיתים הם חופפים לחלוטין ולעיתים לא.
במרוקו ובעולם הערבי, רבים נחשפים לנושא דרך הסוגיה הפלסטינית. העמדה הראשונית שלהם אינה נובעת בהכרח משנאת יהודים, אלא מהזדהות פוליטית ורגשית. עם זאת, לעיתים קרובות מאוד האנטי-ציונות הופכת לכלי שדרכו מבוטאת אנטישמיות - לעיתים במודע ולעיתים קרובות באופן לא מודע.
הסימן המובהק ביותר לכך הוא חוסר עקביות. כששופטים את ישראל לפי סטנדרטים שלא חלים על אף מדינה אחרת, כשהזהות היהודית הופכת לחשודה, או כששלום עם יהודים נתפס כבגידה - אנחנו כבר לא נמצאים בטווח של ביקורת פוליטית לגיטימית. משהו עמוק יותר פועל שם.
ספר לי בבקשה על הארגון שלך "האגודה לידידות מרוקו וישראל" - מהו ואיך הוא נוצר?
האגודה לידידות מרוקו-ישראל היא פלטפורמה שנועדה להפוך מערכת יחסים היסטורית למסגרת מודרנית וחיה של שיתוף פעולה. היא הוקמה במטרה ברורה: לעבור מעבר לסמליות אל עבר מעורבות מובנית בין מרוקאים, ישראלים והעולם היהודי הרחב - במיוחד בתקופה שבה ההזדמנויות והמתחים עולים במקביל.
האגודה פועלת על בסיס שלושה אדנים מרכזיים:
הסברה אסטרטגית: אנו נוקטים עמדות ברורות כשנדרש – בעיקר בתגובה לרטוריקה אנטישמית או לנרטיבים המעוותים את הקשר ההיסטורי של מרוקו עם הקהילה היהודית. אין מדובר באקטיביזם תגובתי, אלא בעיצוב השיח וקביעת גבולות למה שסביר במרחב הציבורי.
בניית קשרים ברמה האנושית: ממשלות יכולות לפתוח דלתות, אך האנשים הם אלו שצריכים לעבור בהן. אנו מתמקדים בקידום מערכות יחסים בין אנשי מקצוע, אנשי תרבות ומחנכים, מתוך הבנה שיציבות ארוכת טווח נבנית מרשתות אנושיות ולא רק מהסכמים דיפלומטיים.
יצירה תרבותית ואינטלקטואלית: זהו חלק קריטי בעבודתנו. באמצעות כתיבה, נוכחות בתקשורת והרצאות, אנו פועלים להגדיר מחדש את תפיסת מערכת היחסים הזו, הן בחברה המרוקאית והן בזירה הבינלאומית.
נשמע נהדר, איך פעולת הארגון באה לידי ביטוי היום?
מבחינה אסטרטגית, אנו מתמקדים כיום בשלושה כיוונים:
ראשית, השמעת קול ברור ברגעי מתח, במיוחד כאשר רטוריקה מסוימת מאיימת על הדו-קיום או מבודדת את הקהילה היהודית במרוקו. לשתיקה ברגעים כאלו יש השלכות ארוכות טווח. שנית, בניית שותפויות מוסדיות בארה"ב ובישראל וחיבור למקבלי החלטות שיכולים להעצים את הפעילות שלנו. שלישית, פיתוח יוזמות ברות-קיימא, כולל תוכניות מורשת ופרויקטים תרבותיים בעלי נראות גבוהה.
מה שמייחד את האגודה הוא שהיא לא פועלת מתוך נוסטלגיה, אלא מתוך אסטרטגיה. אנחנו לא רק משמרים את העבר, אלא מעצבים עתיד שבו יחסי מרוקו-ישראל הם נורמליים לא רק בדרג המדיני, אלא גם בדרג החברתי, התרבותי והאינטלקטואלי.
ראיתי תגובות שטוענות שאינך פועל מאינטרס נקי, חלקן טענו שאתה "סוכן ישראלי" המקבל כסף מגורמים ישראליים. איך אתה מגיב לכך?
התגובות הללו מעידות על חוסר הנוחות של המגיבים יותר מאשר עליי. כשמישהו לא אוהב את מה שאתה אומר ואין לו יכולת לאתגר את הטיעונים שלך, הוא פונה להכפשות. להדביק תווית של "סוכן" זה פתרון קל שפוטר אותם מהצורך לחשוב.
התשובה שלי פשוטה: אני מדבר בשם עצמי. העמדות שלי הן תוצאה של המסע האישי שלי, הקריאה שלי והמחשבה שלי על ההיסטוריה והזהות המרוקאית. אף אחד לא משלם לי כדי שאומר את מה שאני מאמין בו.
ולמען האמת, אם הייתי סוכן ישראלי, הייתי מקווה שהם יזכרו לשלוח את הצ'ק, כי כנראה פספסתי כמה תשלומים בחודשים האחרונים. או זה, או שאני הסוכן הכי גרוע בהיסטוריה - עובד שעות נוספות ללא שכר.
לסיום, האם יש לך מסר לאזרחי ישראל?
אני פונה אליכם כמי שמגיע מרקע מוסלמי-מרוקאי, וחשוב לי שתדעו שישנם קולות - אמנם שקטים לעיתים, אך אמיתיים - שרואים אתכם ביושר, ולא דרך עיוותים. קולות שמכירים בהיסטוריה שלכם, בלגיטימיות שלכם ובזכותכם לחיות בביטחון ובכבוד, ככל אומה אחרת על פני האדמה.
אלו לא זמנים קלים עבורכם. אתם ניצבים לא רק מול איומים פיזיים, אלא גם מול אקלים עולמי שבו הנרטיבים לרוב מפושטים מדי, המציאות שלכם נשפטת בחוסר הגינות, והאנושיות שלכם נדחקת הצידה. אני רואה זאת. ורבים אחרים רואים זאת גם כן, גם אם הם אינם הקולות הרועשים ביותר.
עבודתי, ועבודתה של אגודת הידידות המרוקאית-ישראלית, בנויה על האמונה הזו - שהעתיד אינו חייב להיות מוגדר על ידי החלקים הגרועים ביותר של ההווה.
לכן המסר שלי אליכם הוא זה: הישארו חזקים, הישארו יציבים, ואל תאבדו את האנושיות שלכם, גם כשאחרים מנסים לשלול אותה מכם.
ישנם אנשים מעבר לגבולות שלכם - אולי אנשים לא צפויים - שרואים אתכם, שמכבדים אתכם, ושמאמינים שמקומכם באזור הזה ובעולם אינו רק לגיטימי, אלא חיוני. ויום אחד, אני מאמין, הקולות הללו כבר לא יהיו החריג. הם יהיו חלק ממשהו גדול הרבה יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו