לינוי בר גפן, שבן זוגה עבר אירוע רפואי שהותיר אותו סיעודי ושהקימה בעקבות כך את חמ"ל בר גפן שמסייע לאנשים במצב דומה, מגיבה בפוסט שהעלתה לסרט הדוקומנטרי של גלעד שלמור על מתן בלו.
בלו, ספורטאי שניצח ב"נינג'ה ישראל", עבר לפני שלוש שנים בגיל 35 דום לב שהוביל לנזקים מוחיים קשים והותיר אותו עם מוגבלויות תפקודיות משמעותיות. הסרט מתעד גם את החלטתה של ניצן, אשתו, לעזוב אחרי שנתנה את כל כולה לתהליך השיקום ולפתוח בחיים חדשים.
"עבורי זה היה לצפות בשידור חוזר של מה שקרה בחיי, לפני כמעט תריסר שנים", כתבה בר גפן בפוסט שהעלתה. "כך שכמובן שזו צפייה לא קלה, אבל היא קשה גם מסיבות שלתחושתי כל מי שעבר/ה כבת זוג חוויה כזו תתחבר אליה: הציפייה מבת הזוג להשאר בכל מחיר".
"נכון, לפני עשור או שניים כנראה הייתי קוראת כמעט אך ורק תגובות שליליות וכיום הן המיעוט, אבל קיומן עדיין מדהים אותי", כתבה בר גפן.
היא הוסיפה כי משפחות פונות אליה מתוך אמונה שהיא תשכנע את האישה להישאר כי היא עצמה נשארה. "לא ולא. אני לא עושה את זה. בשום פנים ואופן".
לדברי בר גפן, הבחירה אם להישאר או לעזוב לא קשורה רק לסוג האישיות. "המשקל של נסיבות המקרה משפיעות הרבה יותר: גיל, מצב סוציו-אקונומי, האם יש ילדים או אין, סוג המוגבלות, רמת התמיכה מהמעגלים השונים והמגדר של בן/בת הזוג.
"מי שמתעלם מכל הפרמטרים האלה ומחליט החלטה עקרונית/שיפוטית/מוסרית משול בעיני לאדם שנוהג עם כיסוי עיניים כי הוא מאמין שהוא מכיר מספיק טוב את הכביש ואת הרכב. הוא עומד לדרוס".
בר גפן העלתה שאלה לשופטים: "האם יצא לאדוני/גברתי להיות מטפל/ת סיעודי/ת של אדם כלשהו? לא לתת כמה שעות ביקור אצל הסבתא החולה או לדאוג למטפלת ותרופות לאמא הנכה.
"אני מתכוונת ללחיות יום-יום עם אדם שונה לחלוטין מזה שהכרת, ולהקדיש משאבים אנרגטיים, רגשיים וכלכליים מטורפים כשהתוצאה היא שיפור איטי מאוד ולפעמים אפילו ללא כל שיפור. עשיתם את זה? לא? אז מאיפה העוז לשפוט?
"ליבי עם משפחת בלו האוהבת שנותנת הכל עבור מתן. ליבי גם עם ניצן, אישתו, שצריכה גם היא להשתקם מהטלטלה האדירה והאובדן הקשה שחוותה", סיכמה בר גפן. "הייתי (ואני עדיין) במצבכם ולכן אני חשה ביטחון מספיק גדול לומר שאין לי ספק שהזמן ילמד אתכם איפה צדקתם ואיפה טעיתם בדרך, לא הטוקבקים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו