שמרה חניה לחברה - ונדרסה: "היא התייחסה אלי כאילו אני אוויר"

השבוע פרסמה פוסט בפייסבוק אישה בשם לי תום דותן ובו תיארה כיצד דרסה אותה נהגת ופשוט המשיכה הלאה. "היה יום יפה, השמש זרחה, הציפורים מצייצות, הייתי בחוץ, חיכיתי לחברה, כשפתאום, ראיתי רכב יוצא מחניה ואני נעמדתי לי במקומו בחניה הריקה", תיארה דותן את השתלשלות האירועים. "כן, עמדתי. פיזית. עם הגוף שלי. ושמרתי חניה לחברה, שהסתבכה קצת בדרך ודיברתי איתה בטלפון, משוויצה לה שאני חברה מעולה כי מצאתי לה חניה".

שמירת מקום חניה, גם אם מעשה שעלול לעצבן נהגים, הוא דבר מוכר במיוחד במקומות שבהם יש מצוקת חניה כמו רחובות מרכז תל אביב לדוגמה."פתאום רכב התקרב אלי" המשיכה בתיאור המקרה, "לא ממש ראיתי מי הנהג אבל ניפנפתי לו ביד - הסימן המוסכם של 'תפוס, תמשיך הלאה'. המכונית לא עצרה. אף אחד לא ירד מהרכב לדבר איתי. לא נשמעה צעקה של: 'תזוזי משם!'. פשוט המכונית החליטה שטון וחצי של מתכת חזק ממני, והחזק מנצח, היא עשתה רוורס ונכנסה בי".

בהמשך הפוסט, חשפה דותן את זהות הדורסת - דבר שהפתיע אותה לא פחות מהדריסה עצמה: "מה שמטורף, זה שבניגוד לכל הצפיות שלי, לא היה מדובר באיזה נהג בריון עם עודף טוסטסטרון, עם תא מוח בודד וסכין נשלפת… לא, מתוך תא הנהג יצאה לה נהגת, אישה בת 60+, מטופחת, מתוקתקת, נראית כאילו היא פקידה בבנק שזה עתה יצאה לפנסיה, כזו שאולי יש לה בעיה בשליטה בסוגרים ובטח לא בשליטה בכעסים"..

דותן לא נפצעה באופן קשה, כי הספיקה לזוז הצידה, אבל דיווחה כי אותה נהגת פשוט יצאה מהרכב והמשיכה הלאה בלי לשאול לשלומה. "כשהצלחתי להתאושש מההלם, ניגשתי אליה. אמרתי לה: את אפויה? אם את חושבת שאני לא צריכה לעמוד פה, תגידי לי לזוז. תצעקי עליי. תקראי למשטרה. אבל לדרוס בן אדם? את מבינה מה יכול היה לקרות? אם הייתי נופלת אחורה וחוטפת מכה בראש? אם הגלגל היה פוגע בי ברגל? אם המכה הייתה קצת יותר חזקה? הייתי יכולה להיפצע קשה. הייתי יכולה חס וחלילה לצאת מפה באמבולנס. ובגלל מה? בגלל חניה. המילים שלי לא ממש הזיזו לה היא התייחסה אלי כאילו אני אוויר והמשיכה הלאה".

את הפוסט היא סיימה בסימן שאלה לגבי האקט של שמירת החניה: "עכשיו אני רוצה להבין משהו. למה זה כל כך מעצבן אנשים ששומרים חניה??? תסבירו לי - מה ההבדל בין שאני עומדת בחניה לבין שרכב עומד בחניה? המקום תפוס. נקודה. תמשיכו הלאה. 'אבל זה לא חוקי!', אז גם לחנות על מדרכה זה לא חוקי, אבל אנשים עושים את זה כל יום. אני לא מכירה אדם אחד שאף פעם לא שמר חניה למישהו מתי שהוא; אם זה לשרברב שבא אליכם הביתה עם ציוד, לסבתא מבוגרת, למוביל, לדודה עם תינוקת, למישהו חולה. בעיניי שמירת חניה זה אפילו סימן לסולידריות ואכפתיות. זה לא שכיף לעמוד בשמש בחניה ולשמור עליה עבור מישהו אחר. 'אבל זה לא הוגן!' - מה לא הוגן? שהגעתי לפני כולם ותפסתי את המקום? זה בדיוק איך חניות עובדות. מי שמגיע ראשון - מקבל. אני הגעתי ראשונה. ברגליים. 'אבל את לא רכב!' - נכון. אני בן אדם. מה שאמור לתת לי יותר זכויות בכביש, לא פחות. למה אם הייתי שומרת לה את החניה עם רכב ואז יוצאת לחפש לי חניה אחרת זה כן בסדר? אני באמת לא רואה הבדל. ואם זה קרה גם לכם שראיתם מישהו שומר חניה וזה מרגיז אתכם, תדברו, תבקשו, תצעקו, תצלמו, תתקשרו לעיריה או למשטרה, תעשו מה שאתם רוצים. אבל אתם יודעים מה? גם אם היית חושבת שאני טועה, גם אם היית בטוחה ש'אסור לשמור חניה' - בעיניי אף אחד, אף אחד, לא רשאי לדרוס בן אדם בטח לא בשביל חניה. זה לא עניין של חוקי תעבורה. זה עניין של שפיות בסיסית".