ביקורת כן, שנאה לא: נסרין טעתה - אבל גם אתם

בימים האחרונים כולם מדברים על התקרית בין בן זוגה של נסרין קדרי, דיוויד זיטון, ושורד השבי רום ברסלבסקי, ואתמול גם נחשפנו להקלטה של נסרין ורום, שהייתה מאוד לא פשוטה לשמיעה.

יכול להיות שהכוונות של נסרין היו טובות, אבל התוצאה הייתה קשה. שיחה שגובלת בתפר בין גזלייטינג להאשמת הקורבן.

הביקורת כלפי נסרין היא לגיטימית, ואפילו חשובה. דמויות ציבוריות צריכות להבין שיש להן אחריות, ולמעשים שלהן יש השלכות. לצד זה, חשוב שהביקורת הזאת תהיה לגופו של עניין, ולא לגופו של אדם.

מאז פרסום ההקלטה, הרשת מלאה באמירות גזעניות כלפי נסרין. ההבחנה הזאת היא קריטית, מכיוון שביקורת עניינית מתמקדת במעשים ובקונטקסט - לא בזהות.

גזענות לא מחזקת את הביקורת - היא מחלישה אותה, מסיטה את הדיון מהעיקר ועלולה לפגוע בקורבנות עצמם, כי במקום דיון רציני על כוח, אחריות ופגיעה באדם, שכבר סבל יותר מידי, השיח מתדרדר לשנאה עיוורת שלא מבחינה בין עיקר לטפל.

נסרין היא לא הסיפור. הסיפור הוא שורד שבי שרצה לבלות, ובסוף הערב מגיש תלונה בתחנת המשטרה. מותר לשאול שאלות קשות, לדרוש תשובות, ולבקר בחומרה - אבל אסור לנו להכשיר שנאה.