כיכר החטופים בתל אביב התמלאה אמש (שבת) במאות אלפי בני אדם, שהגיעו למה שתהיה בתקווה העצרת האחרונה, רגע לפני ש-48 חטופים וחטופה, חיים וחללים, ישובו לישראל ולבני משפחותיהם. מי שהגיעו לכיכר היו סטיב וויטקוף, ג'ארד קושנר ואיוונקה טראמפ. בזמן נאומו של וויטקוף, נשמעו קריאות בוז כשהזכיר את שמו של ראש הממשלה בנימין נתניהו - שלא הגיע לנאום בכיכר אפילו פעם אחת.
פוליטיקאים ואנשים תקשורת שונים הזדעזעו מהמעשה, ומיהרו להביע את מורת רוחם ברשתות - כך עשו השרה מירי רגב וחברת הכנסת קטי שטרית שתיהן מהליכוד. וגם העיתונאי עמית סגל, ניסה לתת את הפרשות שלו.
גולשים אחרים הגיבו לסגל ולאחרים בתזכורות שונות על שריקות בוז כלפי פוליטיקאים מצדדים אחרים של המפה הפוליטית - כמו בנט או לפיד. בין האנשים שהזדעקו מהקריאות היה גם אברי גלעד. בפוסט שהפך לויראלי בפייסבוק הוא צוטט באופן שקרי ולצד תמונתו נכתב: "כואב לי על ביבי, שנותן את החיים שלו בשביל מדינת ישראל, התקשורת פשוט צריכה להתבייש, לא מסוגלים להגיד דבר טוב אחד עליו, ביבי הוא המנהיג שלי. אני אוהב אותו ומעריץ אותו!". אלא שגלעד מעולם לא אמר את הדברים ונאלץ להתייחס לכך בפוסט שכתב: "ושוב הזיוף הזה צץ, ושוב אומר, לא אמרתי את הדברים האלה מעולם, ולא חשבתי אותם מעולם", בהמשך הפוסט נדרש בכל זאת לסוגיית הבוז וכתב: "קריאות הבוז לביבי הערב בכיכר הן ביזיון ומבוכה גדולה. מותר גם להתנגד לשלטונו וגם להודות לו על שובם בו זמנית. הזמנים מורכבים ולא רבים מול האורחים.
בדעה שהתנגדה לקריאות הבוז אחז גם צביקה, אביו של החטוף איתן מור שטען ש"גורמים פוליטיים השתלטו על מטה החטופים".
מנגד, גולשים התייחסו לקריאות הבוז בשלל דרכים, החל מסרקזם ועד לרצינות מוחלטת.
חלק מהגולשים הזכירו שבסוף, מדובר בסך הכל בקריאות בוז - הרבה פחות ממה שמושא הקריאות עשה בעבר. אחרים הזכירו את טבח 7 באוקטובר, ואז תושבי הדרום שזעקו שעות לעזרה ונותרו לבדם.
אחת הגולשות כתבה: "אני זוכרת את דני אלגרט זרוק על הרצפה בכנסת אחרי שהבריונים של שמחה רוטמן גררו אותו. אני זוכרת מי הרביץ למשפחות חטופים, מי שרף את המאהל, מי קרע שלטים ומי עשה הכל כדי להשאיר חטופים בתופת. חברי הקואליציה ותומכיה עוד יפנימו: שריקות בוז הן רק ההתחלה".
אחרים החליטו לקחת את האירוע למקום שכולו הומור, ציניות ורותם סלע. בקרוב על המסכים שלכם!