העיתונאי ואיש התקשורת רוני קובן פרסם פוסט בפייסבוק בערב ראש השנה שבו תיאר את חוויותיו בקליפורניה.
“קמתי עכשיו, פתחתי את הפלאפון ישר למבול של ברכות שנה טובה. וזה עשה לי כל כך טוב ושמח על הלב. פה בסן דייגו הזמן הוא עשר שעות אחורה, והנוף מהחלון שלי הוא מה שרואים כאן בתמונה. באתי ללמד כאן סימסטר אחד באוניברסיטה. יש לי תלמידים ממקסיקו, לוס אנג’לס והמון המון גולשים וגולשות שגורמים לכל העסק להיראות כמו פרק של ‘בברלי הילס 90210’”.
קובן המשיך: ״אני חודש פה ולא נתקלתי לרגע אחד באנטישמיות או שנאה, רק בהרהורים תמימים על ישראל וניסיונות להבין מה לעזאזל השתבש שם בארץ החלב והדבש. יום אחד, בסופו של שיעור על הסיפור ‘צינורות’ של אתגר קרת, מו, התלמיד הכי מבריק בכיתה שלי, אמר בביישנות שכשהוא מסתכל בחדשות ומנסה להבין מה קורה בישראל זה נראה כמו כאוס שיצא משליטה, כמו בלגן אחד גדול”.
“התיישבתי על כיסא הפרופסור שלי (כולם פה קוראים לי ‘פרופסור קובן’, שזה אולי הדבר הכי מגניב שיש), נאנחתי ואמרתי למו שהוא צודק. ולמרות שנלחמתי בזה, דמעה אחת קטנה זלגה לי בזווית העין. התלמיד שלי מו, שזה קיצור של מוחמד, שנולד בעיראק והיום הוא חייל מצטיין בנייבי, אמר לי שאני בטח מתגעגע הביתה”.
קיפי הקיפוד ונעמי שמר
“כשחזרתי אחר כך בהובר, נוסע בתוך הטבע האלוהי הזה של קליפורניה, נזכרתי ביום ההוא שהתעוררתי מוקדם (קובי - זו התשובה שלי לשאלה על זיכרון ילדות ראשון). היה ריח של שניצלים באוויר ואמא שלי הצעירה, עם הצמה השחורה הכי יפה בעולם, צעקה לי מהמטבח: ‘רוני, יש שיר חדש של נעמי שמר, היא כתבה עכשיו לכבוד החג’”.
“לקחתי את קיפי הקיפוד, החבר הקבוע שלי, והתיישבתי במטבח ליד אמא. הקריין בדיוק נפרד ממנה, ונעמי אמרה לו: ‘שנה טובה. והלוואי והלוואי ויהיה לנו פה סוף סוף קצת שקט’. ואז, כמו קסם, מהרדיו עידו מוסרי הקטן התחיל לשיר”.
“איזו אישה חכמה. נדמה שהשנה הזו תלויה בעצם בנו. שנה טובה חברים. מתגעגע מאוד. נתראה בקרוב”, כך סיכם קובן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו