איילת פוגל בת ה-25 מרמת גן היא יוצרת תוכן בתחום האיפור - עיסוק שממנו היא התחילה להתפרנס כבר בגיל 12. אבל לא תמיד הכל היה קל ורוד: בדרך היא נאלצה להתמודד עם שירות מאתגר בצבא, עם עבודה קשה כמוקדנית שירות ועם פגיעה מינית שעד היום היא העדיפה להסתיר.
איפה הכל התחיל?
"כילדה הייתי בכלל רקדנית והתחריתי בחו"ל. הייתי צריכה להתאפר להופעות ולא אהבתי את איך שאמא שלי איפרה אותי, אז ניגשתי ליוטיוב ולמדתי לאפר את עצמי. עשיתי את זה טוב, אז התחלתי להתפרנס מאיפור כבר בגיל 12. היו לי ארבע לקוחות ביום והייתי עושה 200 שקלים, ואז אמרתי לעצמי שאם הצלחתי ככה ללמוד לאפר מהיוטיוב - אני חייבת להעביר את זה הלאה לעולם".
איך דמיינת שזה יקרה?
"כבר אז רציתי להיות יוטיוברית. זה הפך לחלום שלי לאורך כל תקופת התיכון, להיות יוטיוברית בתחום האיפור. בהמשך, התחום התחיל להתפתח בארץ ואני התגייסתי לצבא, וידעתי שרק כשאשתחרר אוכל להתמקד בזה. בצבא הייתי בשירות קרבי בחילוץ והצלה, שם שירתי גם במילואים בטול כרם ובגבול לבנון.
"כשהשתחררתי פשוט התחלתי להעלות סרטונים, למדתי איפור מקצועי ועבדתי כשכירה. חזרתי לעבוד בתחום האיפור בעידודו של בן הזוג שלי".
ומה הביא אותך לעבור למרכז?
"הבנתי שאני צריכה לעבור כדי להקל על הדברים, והחלטתי שאני עוברת כדי שהדלתות ייפתחו. במרכז כבר התחלתי לייצר המון תוכן, עבדתי בבקרים כנציגת מכירות ובערבים כמלצרית. בכל יום יצרתי סרטון כדי שיתחילו לזהות את הפרצוף שלי, אבל בהתחלה התכנים לא ממש עבדו".
הדרך לפריצה לא הייתה קלה, אבל היא הגיעה: "התחלתי להבין את האלגוריתם. עבדתי בללמוד איך לייצר תוכן, ופתאום בבת אחת דברים התחילו להתפוצץ. עשיתי סרטונים שבהם אני מתאפרת כמו מפורסמים והתחילו להגיע מאות אלפי צפיות. למדתי איך לגעת בכמות גדולה של אנשים, והרחבתי את זה לעוד תחומים כמו שיער. ככה למדתי איך להעביר הלאה את הידע שלי".
איילת, שהיום מתהדרת ב-78 אלף עוקבים באינסטגרם ו-70 אלף עוקבים בטיקטוק, מחליטה לחשוף לראשונה את הפגיעה שעברה - דווקא בגלל הבמה שהיא סוף סוף מקבלת. "הסיפור שלי קרה כשהייתי בת 21, בבית שלי ועם המשפחה שלי. אחותי הביאה יום אחד חברים הביתה ואחד החברים אמר לה ב-2 בלילה שהוא הולך לשירותים. במקום הוא נכנס לחדר שלי כשישנתי, והתעוררתי כשהרגשתי שמישהו נוגע בי. קמתי בבהלה ויצאתי החוצה, וכמובן שההורים שלי התעוררו. לא היה שם אונס אלא רק פגיעה מינית, אבל אמא שלי רצתה להזמין משטרה. הבחור ברח והיה בלאגן בבית, אמרתי לאמא שלי שתיתן לי לחשוב על זה - ובסופו של דבר לא פניתי.
"אני כל כך מעריכה נשים שיש להן אומץ להתלונן, כי לי לא היה. ידעתי מה בחורה צריכה לעבור בשביל לקבל טיפה של צדק בסיפור וידעתי שזה גומר את הנפש. הרגשתי שהחדר שלי, המקום הכי טהור ופרטי שלי, מלוכלך. לא ידעתי אם הנפש שלי יכולה לעמוד בחקירות, ולא ידעתי אם אני רוצה להכניס את עצמי לטלטלה כזאת בשביל שהוא אולי יקבל עונש קטן. אחותי כמובן בחיים לא חשבה שזה יקרה, היא חשבה שהיא מכניסה אליה הביתה מישהו שהיא סומכת עליו. אבל לפעמים אנחנו לא יודעים את מי אנחנו נכנסים הביתה, כמו במקרה של מייה שם".
מה גרם לך לחשוף את המקרה?
"עד היום לא היה לי אומץ לדבר על הסיפור הזה, כי הרבה אנשים מכירים אותי וזה בחור שהיה שכבה מתחתי בבית ספר. הרגשתי שאחותי מרגישה אשמה לאורך השנים האלה, למרות שהיא לא בקשר איתו וכמובן שהיא עודדה אותי לדבר על זה, אבל הרגשתי שאני לא מוכנה.
"עכשיו יש לי המון כוח ופלטפורמה מאוד גדולה לדבר על הדבר הזה, במיוחד כשאנחנו רואות מה קורה מסביב - וכמה אנשים שפגעו מינית לא באמת נענשו. גם הסיפור של מייה שם גרם לי להרגיש אכזבה מהחברה שלנו, שנשים מרשות לעצמן להעביר ביקורת ולהטיל ספק. דווקא מהמקום הזה אני רוצה לחזק את מייה ואת שאר הבחורות, ולגרום לאנשים להבין שזה קורה גם בבית, ועם אנשים שאנחנו חושבים שאנחנו סומכים עליהם.
"היום מה שגורם לי לקום בבוקר בכל יום, זה לגרום לאנשים להרגיש טוב עם עצמם, במראה ובנפש", אמרה איילת. "אני מרגישה שלמרות הקושי, חשוב להתייצב למילואים לא משנה מה, כי אין מישהו אחר שיעשה את זה. עוד ארבעה חודשים אני מתחתנת, וזה חלק מטורף בחיים שלי שאני מאוד מתרגשת לקראתו. התכניות שלי היא להקים משפחה, מבחינתי זה יותר חשוב מהכל. הבנתי שהחיים שלי הרבה יותר משמעותיים כשאני מעבירה טוב לעולם ונוגעת באנשים, אז אני חושבת על פרויקטים בתחום יותר טיפולי".