בוקר לאחר שידור הכתבה בה הופיעה מייה שם כשהיא מאשימה את מאמן הכושר שלה בכך שהחדיר לה סם אונס למשקה, ואז פגע בה, העיתונאית אפרת וכטל משתפת באומץ: "14 שנים לקח לי להתעורר, ולפקוח עיניים. להודות שזה קרה. לי. ולהתעמת, בדרך שלי, עם מי שאנס אותי".
עוד היא כותבת: "הבושה והאשמה היא רק שלו. היא אך ורק של התוקף. אף פעם לא של הקורבן, היא לא צריכה שאלות, היא לא צריכה תשובות. היא רק צריכה שתעמדו לצידה, תחזקו אותה ותגידו לה - אני מאמינה לך". וכטל צירפה הודעות ווטסאפ ששלחה למי שאנס אותה והתעמתה איתו.
"בכל פעם שצץ סיפור סם האונס בתקשורת, אני מרגישה אנוסה. מול החברה כבר סיפרתי את שלי בכל פלטפורמה, המקרה מפורט לפרטי פרטיו על איך המצאת מסיבה, איך ניסית לנשק והדפתי, איך אמרת 'לא נורא תישארי, כלום לא קרה, מה את שותה?', והגשת לי כוס יין שרקחת במטבח, עוד רגע אחד שלי באפיסת כוחות על מעין הדום, מנסה להתנגד לך אך ללא הצלחה.
ואיך הדבר הבא שאני מודעת אליו הוא הקימה בחדר השינה שלך ב-5 בבוקר, המבט במראה, הנסיון להבין מה אירע והתקווה להתעורר מהסיוט שהוכנסתי אליו...".
"שלחתי את ההודעה הזו בשבוע שפורסם המקרה", משתפת וכטל. "והתגרדתי מהלחשושים והניחושים של כל האנשים. הבנתי שאני לא מוכנה שידברו עליי וינחשו מה קרה ומה אמיתי, אלא שאני יודעת וצריכה שהוא יידע שאני יודעת וזה הכל.
עכשיו אחרי הכתבה של אדוה דדון, הגיע הסימן שזה בהחלט הזמן לסגור מעגל. להוסיף שוב חיזוק לכל מי שצריכה על הבלבול הזה, על הנחמדות כלפיו כי את לא זוכרת, וכי את לא רוצה שזה יהיה אמיתי, על הקושי הזה בחתיכת זמן ומידע שפשוט נעלמה לך ואת מרגישה תלושה.
תודה מייה על האומץ שלך, בזכותך, קיבלתי עוד חיזוק של אומץ כדי לשלוח את ההודעה הזאת ולהתעורר סופית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו