בימים אלה אפשר לראות את השחקן מיקי לאון בעונה החדשה של "כפולים" בקשת 12, במגוון הצגות בתיאטרון גשר ועכשיו גם על המסך הגדול בסרט "אבו עומאר", שעלה בסוף השבוע בבתי הקולנוע.
עלילת סרטו של רוי קריספל עוסקת במפגש בלתי אפשרי בין מירי, בחורה ישראלית בהיריון (שני ורצ'יק), לבין סאלח הפלשתיני (קייס נאשף), שנושא את גופת בנו הפעוט, עומאר, בתיק ספורט לאחר שנפטר ממחלה בבית חולים ישראלי. האב רוצה להביא את גופת בנו לקבורה בכפרו בגדה, אבל במחסום הוא מגלה שיש עוצר ושהוא אינו מורשה להיכנס לשטחים. מירי מחליטה לעזור לו, והשניים יוצאים למסע סוריאליסטי מר־מתוק בנבכי החברה הישראלית. לאון מגלם מנכ"ל בית מלון שמירי היא האקסית שלו, ואשר נרתם לעזור לסאלח.
"בתחום הזה יש כל מיני גלים, אז עכשיו במקרה יוצא שאני בכל מקום", אומר לאון (48) בחיוך, "זה נחמד. תמיד כיף ונעים לקבל תשומת לב".
הסרט עוסק במציאות הפוליטית שלנו. המציאות חדרה לצילומים?
"באתי לארבעה ימי צילום במדבר, וזה היה לצלם דרמה. ברור שיש בסרט דברים מתחת לפני השטח, אבל לא היה שום צורך להעלות אותם או לדבר עליהם. כולם יודעים שהמצב מחורבן. באנו לשחק".
"כפולים" חזרה אחרי הרבה זמן, ואתה מהיחידים ששרדו בה מאז העונה הראשונה שעלתה ב־2015.
"כן, עבורי זו עונה שלישית בסדרה הזאת, שהיא מיינסטרים שמיועד למדורת השבט של ישראל. זה פורמט שרואים אותו בכל העולם והעלילה מאוד מסועפת. יש לך את עוזר הבמאי ואיש התסריט שמסבירים לך באיזו נקודה נמצאים על התסריט כרגע ומה קורה עכשיו, כי לפעמים מצלמים סצנה מפרק 4 ואז סצנה מפרק 8. לא תמיד מצלמים בסדר כרונולוגי".
אתה צופה בז'אנר של סדרות מתח?
"בטח, וזה הולך אצלי אחורה עד לשרלוק הולמס. הניסיון לפצח מי הרוצח מפעיל את הראש, וזה כיף. 'כפולים' גם רלוונטית למציאות שלנו. יש שם שחיתות שלטונית, עסקים מפוקפקים, התערבבות של הון ושלטון, שב"כ שלפעמים יכול לעבור את הגבול. הרעיון הבסיסי שאנשים רגילים נעשים פתאום חשודים מתכתב עם הפרנויה החברתית שמלווה אותנו. זו סדרה שנוגעת בכל מיני חיכוכים פנימיים בחברה הישראלית".
אתה משחק במחזמר "קליעים מעל ברודוויי", שעלה לאחרונה בתיאטרון גשר.
"נכון. זה מחזמר שמבוסס על סרט של וודי אלן. זה מבריק וכיפי, עם המון ג'אז ומוזיקת שנות ה־20 של ניו יורק. אני משחק את צ'יץ', מאפיונר גובה כספים ומחסל. אני שומר על חברה של מאפיונר, שמממן הפקה בברודוויי כדי שהיא תשחק בה. לאט־לאט אני מתחיל להתערב בהפקה, ומגלים שיש לי כישרון כתיבה מטורף".
אין לך בעיה עם העלאת יצירה של וודי אלן אחרי כל ההאשמות של הבת שלו נגדו?
"לא. שמעתי שטולסטוי היה חרא בן אדם, ויש סיכוי גדול שנבוקוב היה פדופיל. דוסטויבסקי כנראה היה אנטישמי, והמוזיקה של וגנר היא המוזיקה של גרמניה הנאצית. מבחינתי היצירה עומדת בפני עצמה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו