מבין כל הסרטים שהתבלטו במרוץ האוסקרים שהסתיים בשבוע שעבר, הסרט היפני "הנהגת של מר יוסוקה" היה כנראה המועמד המפתיע ויוצא הדופן מכולם.
הדרמה הדברנית, האיטית והמאופקת של ריוסוקה המגוצ'י, שנמשכת לא פחות משלוש שעות, אמנם הסתפקה לבסוף רק בפרס הסרט הבינלאומי (היא היתה מועמדת גם לפרס התסריט המעובד ולפרס הסרט הטוב ביותר), אך עדיין לא ממש ברור כיצד יצירה כה ייחודית ותובענית הגיעה כל כך רחוק בתחרות הפופולריות הקולנועית שהוליווד מקיימת בכל שנה. אולי אתם תצליחו לפענח את התעלומה.
סרטו היפה והמהורהר של המגוצ'י מבוסס על סיפור קצר של הרוקי מורקמי ומתמקד ביוסוקה (הידטושי נישיג'ימה), איש תיאטרון עצוב, שנוסע להירושימה כדי לביים הפקה רב־לשונית של המחזה "הדוד וניה" של אנטון צ'כוב.
בעת העבודה על המחזה נדרש יוסוקה להשתמש בשירותיה של נהגת צעירה ומופנמת בשם מיסאקי (טוקו מיורה), שמתיישבת מאחורי ההגה של הרכב שלו ומסיעה אותו לחזרות בכל יום.
כמו שאתם יכולים בוודאי לנחש, ככל שההפקה מתקדמת, כך גם הולכת ומתפתחת מערכת היחסים העדינה בין השניים.
אני בכוונה נמנע מלהיכנס לפרטים עלילתיים נוספים, שכן סרטו של המגוצ'י כולל לא מעט תפניות פתאומיות וגילויים מפתיעים שחבל לקלקלם. אבל כן ניתן לספר ש־40 הדקות הראשונות של הסרט משמשות מעין הקדמה לסיפור העיקרי.
למרות חריגותו, וכנראה לא מעט בגללה, "הנהגת של מר יוסוקה" מספק חוויית צפייה מרתקת ועשירה למדי, ובהחלט מומלץ להתמסר לסיפורים האנושיים והאוניברסליים שהוא מגולל. להמגוצ'י יש יכולת טבעית לטוות עלילות עכשוויות מורכבות שנוגעות בשלל עניינים רגשיים וחברתיים, כמו אבל, בדידות, מין, יצירה ותקשורת בין אנשים.
אלה מתובלים בסצנות ארוכות של חזרות ובדיאלוגים רבים מתוך "הדוד וניה", והתמהיל שנוצר אינו דומה לשום דבר שראיתם לאחרונה. לא בתוכן, לא בקצב ולא באווירה. הוא אולי דורש קצת ריכוז וסבלנות, אבל "הנהגת של מר יוסוקה" לגמרי שווה את הנסיעה.