בשבוע שעבר חולל הבמאי מרטין סקורסזה (״נהג מונית״, ״השור הזועם״, ״צבע הכסף״, ״הזאב מוול סטריט״ ואחרים) סערה בעולם הקולנוע והקומיקס, כאשר טען שסרטי גיבורי על בסגנון היקום הקולנועי של מארוול, אינם ממוקמים תחת ההגדרה של ״קולנוע״. דבריו עוררו תגובות רבות בקרב חובבי קולנוע וקומיקס, והיום (ג׳) הוא החליט להסביר את דבריו.
• גיל מרנץ: מילדות אלימה למקום ראשון בנינג'ה
• "מאוד התאכזבתי": שמלא מדבר על הנפילה
• הוא משלנו: אלברט של אסי קיבל אזרחות ישראלית
• בהשראת מדי צה"ל: הלוק המחאתי של נועה קירל
במאמר שפורסם ב״ניו יורק טיימס״ תחת הכותרת ״אמרתי שסרטי מארוול אינם קולנוע. תנו לי להסביר״, כתב הבמאי האגדי: ״כשביקרתי באנגליה בחודש אוקטובר הענקתי ריאיון למגזין ׳אמפייר׳. נשאלתי אודות סרטי מארוול וסיפרתי כי ניסיתי לצפות בחלקם אך הם אינם בשבילי. אמרתי כי הם דומים יותר לפארקי שעשועים מאשר לקולנוע שאני מכיר ואהבתי כל חיי, ושבסופו של דבר איני חושב שמדובר בקולנוע. נראה כי אנשים מסוימים העדיפו לראות בחלק האחרון של תשובתי עלבון או עדות לשנאת סרטי מארוול מצדי. אם יש מישהו שבדעתו לבקר את דבריי לאור כך, אין דבר שביכולתי לעשות בנידון״.
סקורסזה הרחיב והסביר בדיוק למה התכוון בהצהרתו הדרמטית, וכתב: ״לא מעט סרטי מותגים נעשים על ידי אנשים בעלי כישרון ויכולות אמנותיות בלתי מבוטלות. העובדה שהסרטים עצמם אינם מעניינים אותי היא עניין של טעם ומזג אישי. אני יודע שאם הייתי צעיר יותר ומתבגר בזמן מאוחר יותר, יתכן שהייתי מתלהב מסרטים אלה ואולי אף הייתי רוצה לביים אחד מהם בעצמי. אבל גדלתי בתקופה בה גדלתי ופיתחתי טעם בסרטים, במה שהם ובמה שהם אמורים להיות, שהוא רחוק מאוד מהיקום הקולנועי של מארוול.
"עבורי, עבור הקולנוענים שלמדתי לאהוב ולכבד ועבור חבריי, שהתחילו לעשות סרטים בערך באותה תקופה בה אני עשיתי זאת, הרעיון של קולנוע עסק בגילוי״, כתב. ״התגלות רגשית ורוחנית. קולנוע עסק בדמויות, במורכבות של אנשים והשוני ביניהם, כמו גם הפרדוקסליות שבהם. האופן שבו הם יכלו להכאיב ולאהוב אחד את השני, ולפתע לפגוש את עצמם פנים מול פנים. הרעיון היה להתעמת על המסך עם הלא צפוי בחיים, שזכה לייצוג ופרשנות דרמטיים, ולהרחיב את המחשבה של האפשרי באמנות. וזה בדיוק היה המפתח של הדבר: זו הייתה צורת אמנות״.
סקורסזה הסביר כי הוא ובני דורו נלחמו על התפיסה של קולנוע כשווה לספרות, מוזיקה וריקוד, וזו באה לידי ביטוי באופן הבימוי של במאים כמו אלפרד היצ׳קוק. גם אלו, הוא טוען, היוו מעין פארקי שעשועים במונחי מתח וריגוש, אך לא זו הסיבה שבה צופים בהם כשבעה עשורים לאחר יציאתם לאקרנים. ״רגע השיא של ׳זרים ברכבת׳ הוא תענוג״, הוא אומר. ״אך היו אלה יחסיהן של שתי הדמויות הראשיות בו שהופך אותו לרלוונטי גם היום״.
לאחר שהעניק רקע לתפיסה של קולנוע בעיניו, הסביר סקורסזה את הביקורת שמתח. עיקרה הוא כי קולנוע הוא חוויה שאמורה לזמן את הבלתי צפוי. בסרטי גיבורים, הוא טוען, דבר אינו סיכון והכל די צפוי וידוע מראש.
״מה שלא נמצא שם (בסרטי גיבורי על - ע"פ) זה התגלות, מסתורין או סכנה רגשית אותנטית. אין כל סיכון. הסרטים הללו מופקים כדי לספק סט דרישות ספציפי, והם מעוצבים כווריאציות של מספר מוגבל של נושאים. הם מכונים סרטי המשך, אך ברוחם הם רימייקים - והכל בהם מאושר ומפוקח, מכיוון שזה לא באמת יכול להיות אחרת. זהו טבעם של זכיונות הסרטים המודרניים: מחקר שוק, ניסוי בפני קהל, סינון, התאמה, סינון מחדש והתאמה עד שהם מוכנים לצריכה״.
״אז אתם ודאי שואלים מהי הבעיה שלי?", מסכם סקורסזה, "מדוע אני לא נותן לסרטי גיבורי על פשוט להיות? הסיבה לכך אינה מסובכת״, כתב. ״במקומות רבים ברחבי העולם סרטים מסוג זה הפכו להיות הבחירה המרכזית שלכם, אם אתם בוחרים לצפות בסרט על המסך הגדול. יש פחות ופחות בתי קולנוע עצמאיים. המשוואה התהפכה, וכעת הסטרימינג הוא אמצעי ההנגשה העיקרי לסרטים. ועדיין, אני לא מכיר ולו יוצר קולנוע אחד שלא רוצה לעצב סרטים עבור המסך הגדול, אשר יוצגו בפני קהלים בבתי קולנוע. וזה כולל אותי, שביימתי סרט עבור נטפליקס...
"האם הייתי רוצה שסרטיי יוקרנו על יותר מסכים גדולים במשך תקופה ארוכה יותר? בודאי. אבל לא משנה עם מי אתה עושה את הסרט שלך, העובדה היא שהאקרנים ברוב בתי הקולנוע הגדולים מלאים בסרטי מותגים. ואם תאמרו לי שזהו עניין של היצע וביקוש לא אסכים איתכם. כשמציעים לאנשים רק דבר מסוג אחד, ודאי שהם ירצו עוד מאותו הדבר״.
סקורסזה תיאר את השינויים שעברו על תעשיית הקולנוע בשני העשורים האחרונים, וסיכם: ״סרטים רבים היום הם מוצרים מושלמים שמופקים לצריכה מיידית... חסר בהם מרכיב הכרחי בקולנוע: חזון של אמן אינדיווידואלי״.
״היום, המתח איננו״, כתב הבמאי. ״עבור כל מי שחולם על יצירת סרטים ורק מתחיל את דרכו בתחום, הסיטואציה כרגע אכזרית ולא מסבירה פנים לאמנות. רק אקט כתיבת מילים אלה ממלא אותי בצער איום״.
• הדרת נשים או כפייה חילונית? אנחנו שאלנו, אתם עניתם
• כל התרבות, הרכילות והבידור - עכשיו באינסטגרם!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
