"הזהב של נורמן": הכי גרוע של ספייק לי

"הזהב של נורמן", שעלה בסוף השבוע בנטפליקס (באנגלית "Da 5 Bloods") הוא ככל הנראה הסרט הגרוע ביותר שספייק לי עשה אי פעם (וראיתי את כולם).

על פניו, זוהי דרמת פעולה מלחמתית שבה ארבעה פנסיונרים אפרו־אמריקנים שבים לווייטנאם, 50 שנה אחרי שלחמו שם, כדי לחפש את גופת חברם שנהרג בקרב ואת אוצר מטילי הזהב שהם מצאו והחביאו בשטח. אך בפועל מדובר במניפסט פוליטי מטיפני, צעקני, ריקני ומגוחך, שנמתח לאורך של שעתיים וארבעים דקות, ושרק הולך ומידרדר ככל שהוא נמשך.

ההתחלה עוד סבירה. אחרי הקדמה קצרה שמספקת קצת קונטקסט באמצעות מונטאז' של קטעי ארכיון מטלטלים, אנו פוגשים את הגיבורים שלנו - מלווין, אוטיס, אדי ופול - בשעה שהם מתמקמים בסייגון. כולם מגולמים בידי שחקנים ותיקים ונפלאים: אייזיאה וויטלוק ג'וניור וקלארק פיטרס, שמוכרים מה"סמויה", נורם לואיס ודלרוי לינדו .

הסצינות המוקדמות שבהן הארבעה משלימים פערים, מתוודעים זה לזה מחדש ויורדים על פול (לינדו) בגלל שהצביע עבור טראמפ, הן בקלות הטובות ביותר בסרט.

אבל אז מתחילות הבעיות. פלאשבק לימי הצבא של החבורה מציג לנו את נורמן, החבר החמישי שנפל, ומהרגע הראשון הוא מתגלה כדמות ישועית שמבלה כל רגע פנוי בהטפה מעיקה ולא קשורה. אם בכך אין די, הרי שהעובדה שהוא מגולם בידי צ'אדוויק בוסמן ("הפנתר השחור") יוצרת סוג של דיסוננס, מכיוון שארבעת החבר'ה האחרים נותרים בני 70 גם בפלאשבקים. זה קצת כמו לראות את "האירי" של סקורסזה, רק בלי האפקטים, ובכל פעם שזה קורה, זה לגמרי מוציא את הסרט מאיזון.

הדברים הופכים לעוד יותר גרועים ברגע שהחבורה (שאליה מצטרף בפתאומיות גם בנו של פול) יוצאת אל תוך הג'ונגל כדי לחפש את הזהב ואת גופת חברם, שכן אז הסרט הופך בהדרגה (אך בהתמדה) לגרסה הזויה ומאוד מטרידה של "רעם טרופי", פארודיית סרטי המלחמה של בן סטילר.

•ספייק לי: "המדינה נבנתה על הרג שחורים"

•פסטיבל קאן: הקאמבק של ספייק לי

לא אכנס לפרטים כדי לא לעשות ספוילרים, אבל כן אומר שהדברים מגיעים לשיאם השלילי כשפול - שהולך ומאבד את שפיותו ככל שהמשימה מתארכת - קוטע את הרגע הכי מותח ביצירה כולה כדי לפרגן לאוניברסיטת מורהאוס וכדי לספר לצופים על גדולתו של אחד מהבוגרים שלה, רץ המשוכות האגדי אדווין מוזס.

מבחינה דרמטית, הסרט הזה הוא כישלון מוחלט. למרות שלי חתום על התסריט יחד עם שלושה תסריטאים נוספים, רוב הדמויות נותרות שטחיות ולא מפותחות, העימותים המתבקשים בין החברים הוותיקים מתנהלים באמצעות החלפת סיסמאות, ואין שום דבר משכנע בדרך שבה ההחלטות מתקבלות או בדרך שבה הדמויות מגיבות לדברים הקיצוניים והלא צפויים שמתרחשים כתוצאה מההחלטות האלה.

מבחינה עלילתית, התסריט המסורבל, המרושל ונטול ההיגיון מתבסס על שורה של צירופי מקרים מופרכים, וגם סצינות הפעולה לא מספקות את הסחורה בשום צורה.

רוצים לראות סרט שווה בהרבה על חבורה של חיילים לשעבר שנכנסת לג'ונגל כדי למצוא אוצר? תראו את "משולש הגבולות", עם אוסקר אייזק, בן אפלק ופדרו פסקל. גם הוא בנטפליקס.