"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

גברים כמפלצות: הסרט שמנסה אך לא מצליח

המבקרים היללו את "אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד", אבל מבקר הבית התלהב פחות • נכון, הנושא חשוב, הסרט אמיץ, וסצינת השיא מרסקת לב, אבל חלק ניכר מהסרט פשוט משעמם

,עודכן
למה הגיבורות כמעט ולא מדברות ביניהן? מתוך הסרט

נערה הרה בת 17 מעיירה שכוחת אל בפנסילבניהעושה את דרכה למנהטן יחד עם בת דודתה כדי לעבור הפלה - זוהי עלילתו של "אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד", אחד הסרטים האמריקניים הבולטים והמהוללים של 2020.

לנערה קוראים אוטום (סתיו), והמסע מכווץ הלב שלה אכן מגיע לשיאו בסצנה רבת עוצמה, שלא תתקשה להפיל אתכם מהכיסא (ולהצדיק את הסופרלטיבים). אך למרבה הצער, התסריטאית־במאית עליזה היטמן ("Beach Rats") אינה מצליחה לשמור על אותה רמה גבוהה בשאר חלקי יצירתה.

הגישה המינימליסטית והזהירה של היטמן - שמשקפת את תקציב ההפקה הזעום ואת ימי הצילום החצי־מאולתרים - מניבה כמה רגעים קטנים ונוגעים, ומיטיבה להציג את המסע האבסורדי והטראומטי שעוברת אוטום מנקודת מבט פרוצדורלית־ביורוקרטית. אך ככלל, התסריט האמפתי והרגיש שרקחה אינו חודר את עורן של הדמויות ואינו מתרומם מבחינה דרמטית, ומלבד אותה סצנה מרסקת שהוזכרה בפסקה הקודמת, התוצאה השטחית אינה מרשימה או משכנעת במיוחד.

כך, למשל, במשך כל הדרך מפנסילבניה למרפאת ההפלות במנהטן, אוטום ובת דודתה, סקיילר (טליה ריידר), כמעט לא מחליפות מילה. מדוע, בעצם? כדי לא להרוס את האווירה? כדי להותיר את נסיבות ההיריון של אוטום מעורפלות? כי הן שתקניות? כי הן חיות בחברה פטריארכלית שבה הגברים "גנבו להן את הקול"? סבבה. לגיטימי. אבל זה לא אמין, וזה משעמם.

כך, למשל, כל דמות גברית שמופיעה בסרט עושה מאמצים מופלגים כדי להצטייר כמפלצת דוחה ונאלחת. מדוע, בעצם? כדי להמחיש לצופים עד כמה העולם של אוטום וסקיילר נגוע בגבריות רעילה? כדי להראות לנו עד כמה אוטום בודדה ומסכנה? כדי לגרום לנו לחשוב שכל אחד מהגברים בחייה עשוי להיות זה שהכניס אותה להיריון? כדי שנהיה בעדה? סבבה. לגיטימי. אבל שוב, זה לא אמין, וזה משעמם.

החשיבות של "אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד" אינה מוטלת בספק. מפאת הנפיצות הפוליטית של הנושא, אין כמעט סרטים אמריקניים שעוסקים בהפלות (שלא לדבר על סרטים שעוסקים בהפלות שבוימו בידי נשים), וסרטה של היטמן - שקטף פרסים יוקרתיים בפסטיבליסאנדנסוברלין, ושעומד על ציון של 99 אחוז ביקורות חיוביות באתר Rotten Tomatoes - בהחלט ראוי לתשואות רמות על האומץ ועל הנחישות שלו לספר סיפור כל כך "שנוי במחלוקת" באופן כה ישיר וחסר קישוטים.

אבל יצירת מופת? נו, באמת.

"אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד" (ארה"ב 2020), סלקום tv (מהשבוע הבא גם ב־yes וב־HOT)

ציון: 7

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר