הבמאי היהודי־צרפתי מישל הזנוויציוס ממשיך לנווט את הקריירה הקולנועית שלו כמו זיקית. לאחר שעשה את הסרט האילם "הארטיסט", שהביא לו את פרס האוסקר; את המלודרמה המלחמתית "החיפוש", שמתרחשת על רקע הקרבות בצ'צ'ניה; ואת הקומדיה הביוגרפית "יוצא מן הכלל", שעוסקת בחייו וביצירתו של ז'אן לוק גודאר - כעת הוא שוב משנה כיוון עם "גיבור חייה", מעשייה קסומה לכל המשפחה, שבמרכזה מערכת היחסים בין אב יחידני לבתו המתבגרת.
"מאוד הלהיב אותי ללכת לכיוון הזה", הוא מספר בראיון מיוחד ל"ישראל היום", "אבל זה לא היה קורה, אם לא היו שולחים לי את התסריט ומציעים לי לביים אותו. אם הייתי צריך להחליט בעצמי - אני מניח שהייתי עושה עוד סרט למבוגרים".
ב"גיבור חייה", שעולה היום בבתי הקולנוע, מגלם הכוכב הצרפתי עומאר סי ("לופין", "מחוברים לחיים") את ג'יבי, אב מסור ואוהב, שמדי ערב מספר לבתו הצעירה סופיה סיפורים מושקעים ומופלאים שבהם מככבים שניהם. אלא שיום אחד, לאכזבתו הרבה של אביה, סופיה מחליטה שמעכשיו היא תספר את סיפוריה לעצמה. בסיפורים אלה ג'יבי מאבד את התפקיד הראשי ומוחלף בילד בלונדיני חתיך שלומד בכיתתה של הילדה המתבגרת - מה שיוצר משבר רציני ב"עולם הסיפורים" (שמתקיים במקביל לעולם האמיתי). האם גיבורנו יצליח למצוא את הדרך חזרה לסיפוריה של סופיה?
"מה שקורה בסוף הילדות זה משהו מאוד קול", אומר הזנוויציוס בן ה־54. "אני כבר לא מנסה להיות צעיר, ואני לא חש צורך לעמוד בקצב של דור האינטרנט. אבל גם לי יש בת מתבגרת, ואני אוהב לנהל איתה שיחות על ענייניים בין־דוריים כמו מגדר ו־MeToo. יש הרבה שיתוף והרבה הקשבה, ואין סיבה לחשוש מכך שהילדים גדלים ומשתנים".
מה משך אותך לפרויקט הזה בעצם?
"מאוד אהבתי שאין בו ציניות, ומובן שמאוד אהבתי שנתנו לי חופש מוחלט לעשות כרצוני. כל הזמן שואלים אותי למה אני לא עובר לעשות סרטים בהוליווד, אבל אולי טוב לי עם חיי כאן בצרפת? יש גם אופציה כזאת, לא? אין לי שום דבר נגד הקולנוע האמריקני, אבל בצרפת יש לי משהו שהוא יקר מאוד - חופש".
עומאר סי הוא הכוכב הגדול ביותר בצרפת כיום. מתי החלטת שאתה רוצה אותו לתפקיד הראשי?
"עומאר היה הבחירה הראשונה שלי. יש לו אישיות נהדרת ונשמה יפהפייה. הוא מביא איתו משהו גדול מהחיים, ויש בו נדיבות וליריות. צריך להיות נדיב כשהילדים שלך גדלים, צריך לתת להם ללכת לדרכם. צריך לדעת לקחת צעד אחורה כדי לאפשר להם את זה. עומאר הוא השחקן המושלם כדי להעביר את התחושות האלה".
יש סרטי ילדים שנעזרת בהם כמודל?
"לא היה לי מודל ספציפי, אבל הנושא הזה של 'מות הילדות' הוא משהו שפיקסאר התעסקו איתו לא מעט. מובן שלא היה לי תקציב כמו שיש להם. אני חושב שהסרטים של פיקסאר שינו את המשחק. בעבר, כשההורים היו לוקחים את הילדים לקולנוע, היתה תחושה שהם מקריבים את עצמם. היום זה כבר לא כך. ההורים נהנים לא פחות מהילדים".
כהרגלך בקודש, אני מבין שגם סרטך הבא עומד להיות שינוי כיוון עבורך.
"נכון. אני עובד על סרט אנימציה שמתרחש בתקופה השואה. הוא מבוסס על הספר 'La plus precious des marchandises' ("המוצר היוקרתי ביותר" בתרגום מילולי לעברית, י"ק) של ז'אן קלוד גרימברג. העלילה מתמקדת במשפחה יהודית מפריז שנשלחת לאושוויץ יחד עם זוג התאומים שלהם שנולדו זה עתה. הנושא הזה נמצא עמוק בתוכי. זה חלק מהסיפור של המשפחה שלי. הסבים שלי איבדו הרבה בני משפחה וחברים במחנות ההשמדה. ההורים שלי הוסתרו בדרום צרפת במהלך המלחמה. הסיפור הזה תמיד הקיף אותי".
הסרטים שלך מאוד שונים אחד מהשני. מה בכל זאת משותף לכולם לדעתך?
"המשותף הוא שאת כולם אני עושה מהלב. אני תמיד מרגיש מחובר למה שאני עושה. אני מנסה להיות כן, אבל אני לא דבר אחד - אני הרבה דברים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו