ג'ניפר לופז במקום השישי: 10 "תצוגות המשחק הגרועות בכל הזמנים"

תקציבי עתק, שמות נוצצים ובמאים עתירי פרסים אינם ערובה להצלחה, ולעיתים הפער בין הציפיות לתוצר הסופי על המסך מוליד מבוכה מקצועית מהדהדת. לאורך תולדות הוליווד נרשמו לא מעט מקרים שבהם שחקנים מהשורה הראשונה סיפקו הופעות מאולצות או חסרות חיים לחלוטין, שהפכו למטרות קלות לחצי הביקורת ואף פגעו קשות במעמדם התעשייתי.

ערוץ הקולנוע והבידור WatchMojo פרסם פרויקט דירוג מקיף של תצוגות המשחק הכושלות ביותר בתולדות הקולנוע, תוך ניתוח הגורמים שהובילו לקריסתן. כפי שהגדירו זאת עורכי הערוץ בסקירתם: "מדובר בהופעות החלשות ביותר שהונצחו אי פעם על גבי צלולואיד - שילוב של ליהוק מוטעה, תסריטים רעועים ובחירות משחק תמוהות ששום עבודת עריכה לא יכלה להציל".

מהתרסקות נטולת כריזמה בהפקת מדע בדיוני יקרה ועד לקריסה תיאטרלית שהפכה לקאלט בינלאומי: אלה עשר תצוגות המשחק הגרועות ביותר בכל הזמנים - מהמקום העשירי ועד לפסגת הרשימה.

10. ג'יידן סמית' ("העולם אחרי"): "נפוטיזם הוליוודי ומשחק נוקשה נטול כריזמה"

בסרט המדע הבדיוני "העולם אחרי" משנת 2013, גילם ג'יידן סמית' את קיטאי, נער שנאלץ לשרוד על פני כדור הארץ הנטוש לצד אביו, כוכב העל וויל סמית'. במקום להציג גיבור צעיר שמעורר הזדהות במסע הישרדות, ג'יידן סיפק הופעה מאולצת וחסרת ביטחון, שליוותה בצעקות מצוקה נטולות אמינות רגשית.

צוות מבקרי הקולנוע של ערוץ WatchMojo הדגיש בסקירתו: "ההופעה המאומצת של ג'יידן הבליטה את העובדה שהוא נעדר לחלוטין את הכריזמה של אביו, והכימיה הקפואה בין השניים הפכה את הצפייה למשימה מפרכת".

ההופעה זיכתה אותו בפרס פטל הזהב לשחקן הגרוע ביותר, והובילה את אביו להודות בדיעבד כי מדובר בטעות המקצועית הכואבת ביותר בקריירה שלו.

9. מייק מאיירס ("גורו האהבה"): "קריסה קומית שחיסלה קריירה הוליוודית"

לאחר ההצלחה המטאורית של סרטי "אוסטין פאוורס", מייק מאיירס כתב וכיכב בקומדיה "גורו האהבה" מ-2008 בתפקיד מנהיג רוחני מפוברק בשם פיטקה. הסרט נשען על מבטא מזויף, קריצות מאולצות אל המצלמה, ובליל בדיחות נמוכות שהתבססו על סטריאוטיפים פוגעניים ולעג לאנשים נמוכי קומה.

מבקרי ערוץ הווידאו WatchMojo סימנו את ההופעה כנקודת מפנה הרסנית: "מדובר בהופעה שחיסלה קריירה; ההומור הצורם והסטריאוטיפי נכשל לחלוטין מול הקהל, ומאז האולפנים פשוט הפסיקו להתחרות על ליהוקו לסרטי לייב - אקשן". הסרט נחל כישלון מסחרי מוחלט וגרף שורת פרסי פטל הזהב.

8. טיילור לאוטנר ("חטיפה"): "מבט קפוא של כוכב נוער שהתקשה להוביל דרמה"

בעקבות תהילת סרטי "דמדומים", ניסו אולפני הוליווד למתג את טיילור לאוטנר ככוכב פעולה מוביל במותחן "חטיפה" מ-2011 בבימויו של ג'ון סינגלטון. לאוטנר גילם צעיר שמגלה שתמונתו מופיעה באתר לאיתור נעדרים, אך התקשה לייצר נוכחות דרמטית או להפגין פחד אותנטי ברגעי השיא.

מבקר הקולנוע קייל סמית' מעיתון הניו יורק פוסט השווה בעוקצנות את כישורי המשחק של לאוטנר לאלה של "הבובה בנץ מרחוב סומסום", ועורכי WatchMojo הוסיפו: "המנעד הרגשי של לאוטנר הסתכם במבט בוהה וקפוא, ובסצנה שבה הוריו נרצחים המאמץ שלו לחלץ דמעות פשוט הכאיב לצפייה". הביקורות הקטלניות סימנו את סוף דרכו של לאוטנר כראש חץ בהפקות תקציב גדולות.

7. כל צוות השחקנים ("איירבנדר"): "דקלום מאובן שהחריב את סדרת המופת"

העיבוד הקולנועי של הבמאי מ. נייט שאמלאן לסדרת האנימציה "אווטאר: כשף האוויר האחרון" מ-2010 הציג קריסה קבוצתית של כל האנסמבל הראשי. במקום להפיח חיים בדמויות המקוריות, השחקנים התהלכו על הסט בהבעות זעופות וקפואות, ודקלמו טקסטים מסבירים ומסורבלים באדישות מוחלטת.

צוות המבקרים של ערוץ WatchMojo קבע בנחרצות כי מדובר בכישלון בימוי ומשחק חסר תקדים: "במקום הבעת רגש השחקנים בעיקר הקריאו שורות כמו מטפרומפטר; כשהדמויות המצוירות בסדרה המקורית מביעות פי כמה יותר רגש וכריזמה משחקנים בשר ודם, מבינים עד כמה הכישלון היה מוחלט". הזעם של קהל המעריצים קבר כל אפשרות להפקת סרטי המשך.

6. ג'ניפר לופז ("ג'ילי"): "סצנת פיתוי מביכה שהובילה לקריסה בקופות"

בשיא הסיקור התקשורתי סביב הזוגיות עם בן אפלק, כיכבה ג'ניפר לופז במותחן הקומי "ג'ילי" מ-2003 בתפקיד עבריינית קשוחה שנשלחת לפקח על חטיפה. חרף הרומן המציאותי בין השניים, על המסך נעדרה כל כימיה ביניהם, ולופז הפגינה משחק נטול אנרגיה, עניין או עומק.

עורכי מגזין הווידאו WatchMojo התמקדו ברגע הזכור ביותר לשמצה ביצירה: "לופז נראית לאורך הסרט כמי שצועדת מתוך שינה, וסיפקה סצנת פיתוי מביכה במיוחד עם שורת מחץ על חג ההודיה שגרמה לצופים להתכווץ בכיסאותיהם". הסרט נחל כישלון קופתי מוחץ, זיכה את לופז בפרס פטל הזהב, וסיים למעשה את קריירת הבימוי של הבמאי המוערך מרטין ברסט.

5. אדי מרפי ("נורביט"): "מופע יחיד מעייף ששקע בתוך שכבות איפור"

בקומדיה "נורביט" משנת 2007 גילם אדי מרפי שלוש דמויות שונות: הבעל המפוחד נורביט, אשתו הרודנית רספוטיה ומנהל בית היתומים מר וונג. הפעם הטכניקה לא הצליחה לחפות על התוכן, והסרט נשען על תחפושות סיליקון כבדות, צעקות מוגזמות והומור פיזי נמוך שחזר על עצמו ללא הפסקה.

מבקרי WatchMojo הצביעו על הבעיה המרכזית במופע הבודד של השחקן: "כשאתה משחק את כל הדמויות אין לך איפה להסתתר; מרפי הפך למתיש תוך דקות ספורות, כשהאיפור הכבד עשה את כל העבודה במקום משחק אמיתי". בהוליווד אף נטען בזמנו כי יציאת הסרט בסמוך לעונת הפרסים עלתה למרפי ישירות בזכייה באוסקר על תפקידו ב"נערות החלומות".

4. ג'ון טרבולטה ("הקרב על כדור הארץ"): "נבל חייזרי מנופח שמתהלך כמו טווס"

פרויקט הדגל האישי של ג'ון טרבולטה משנת 2000, המבוסס על ספרו של מייסד הסיינטולוגיה ל. רון האברד, הציב אותו בתפקיד מפקד חייזרי אכזר ששעבד את האנושות. כשהוא מאובזר בתותבי אף ענקיים וברעמת ראסטות, טרבולטה סיפק הופעה מנופחת שכללה צחוקים מרושעים ומאולצים והבעות פנים תיאטרליות עד גיחוך.

מבקרת הקולנוע ריטה קמפלי מעיתון הוושינגטון פוסט תיארה את טרבולטה כמי ש"מתהלך ומקפץ כמו טווס במצעד חג", בעוד צוות WatchMojo הוסיף: "המשחק התיאטרלי והמוזר של טרבולטה דרדר תסריט גרוע לפארסה מוחלטת". הסרט נרשם עד היום כאחד הכישלונות היקרים והמשפילים בתולדות הקולנוע.

3. אדם סנדלר ("ג'ק וג'יל"): "מפגן כפול של הומור צורם ודמויות מעיקות"

בקומדיה "ג'ק וג'יל" מ-2011 נכנס אדם סנדלר לתפקיד כפול: ג'ק, איש פרסום לחוץ, ואחותו התאומה ג'יל שמגיעה להתארח בביתו ומסרבת לעזוב. העיצוב של ג'יל כאישה צעקנית ותלותית המדברת בקול צורם במיוחד, הפך את היצירה למפגן מעיק ונטול כל תחכום קומי.

עורכי האתר WatchMojo הדגישו את ההישג חסר התקדים של הסרט בטקסי הפרסים המפוקפקים: "סנדלר סיפק כאן שתי הופעות גרועות במחיר של אחת, כשהדמות הנשית שלו הייתה חסרת כל אמינות או חן".

ההופעה הזו זיכתה את סנדלר בפרסי פטל הזהב הן כשחקן הגרוע ביותר והן כשחקנית הגרועה ביותר באותה שנה, והסרט גרף את כל פרסי הטקס.

2. ניקולס קייג' ("איש הקש"): "אובדן עשתונות היסטרי שהפך לפארסה קומית"

ברימייק למותחן האימה "איש הקש" משנת 2006, מגלם זוכה האוסקר ניקולס קייג' שוטר שחוקר היעלמות של ילדה באי מבודד הנשלט בידי כת. במקום לייצר מתח מצמרר, קייג' שחרר כל רסן והציג סדרת התפרצויות זעם, אגרופים לנשים בתחפושת דוב וצרחות אימה שיצאו מכל פרופורציה.

מבקרי הקולנוע של ערוץ WatchMojo הדגישו את הפיכת הסרט למם עולמי: "הסגנון הפראי של קייג' יצר את אחת מסצנות ההתמוטטות המצחיקות בקולנוע, כשזעקתו הנואשת על הדבורים ששורפות לו את העיניים הפכה לנכס צאן ברזל ברשת". התוצאה קיבעה את הסרט כדוגמה קלאסית להופעה שיצאה לחלוטין משליטה של במאי.

1. טומי ויזו ("החדר"): "חוסר כישרון תהומי שהפך לקאלט נצחי"

יצירת הקאלט העצמאית "החדר" מ-2003 נכתבה, בוימה ושוחקה על ידי טומי ויזו בתפקיד בנקאי שארוסתו בוגדת בו עם חברו הטוב ביותר. במקום מלודרמה סוחפת, קיבל הקהל דיאלוגים מקוטעים במבטא בלתי מוסבר, שפת גוף מגושמת ומעברים חדים ובלתי מנומקים בין זעם קודר לאדישות מוחלטת.

עורכי ערוץ הווידאו WatchMojo הציבו את ויזו בראש הרשימה ללא היסוס: "מעט מאוד הופעות משתוות לרמת המשחק הגרועה והמהפנטת הזו, שנעה בפראות בין דיקלום מונוטוני לשעשוע תמוה לחלוטין". חוסר הכישרון המוחלט של ויזו הפך את הסרט לתופעה תרבותית בינלאומית ולאבן הבוחן של כל סרט קאלט כושל מאז.