"בלב הפרא" ("Heart of the Beast"), של הבמאי דיוויד אייר ("הכוורן", "סוף משמרת"), הוא מותחן הישרדות קונבנציונלי אך יעיל, שעובד מצוין גם כסיפור אהבה מרגש עד דמעות בין אדם לכלבו.
אם יש לכם כלב, כשתחזרו הביתה תרצו לחבק אותו חזק ולהזכיר לו שאתם אוהבים אותו. אם אין לכם כלב, ייתכן שיתחשק לכם פתאום לאמץ אחד.
בראד פיט מככב בתור בלמונט - איש צבא בדימוס שמתעופף בשמי אלסקה במטוס קטן. לצדו יושב כלבו הנאמן, רועה גרמני חמוד ומלא נשמה בשם אודין, ששירת לצדו בכוחות המיוחדים (בצירוף מקרים מעניין, זהו הסרט השני בחודש האחרון שבו הדמות הראשית וכלבו משייטים להם יחד במטוס זעיר. "כוכבי הכלב", של רידלי סקוט, היה הראשון).
השניים נוחתים באזור שומם ויפהפה ומקימים יחד מחנה. האווירה פסטורלית ורגועה, והכל נעשה בנחת ובחיוך. אך מתחת לפני השטח, הרוחות סוערות. גם בלמונט וגם אודין, כך מסתבר, סובלים מפוסט טראומה, ובלילות, חלומותיהם משיבים אותם לשדה הקרב. נראה שהזמן המשותף שלהם בטבע, הרחק מאנשים אחרים, עושה לשניהם טוב. אך הכיף לא יכול להימשך יותר מדי. כי אחרת לא יהיה לנו סרט.
ואכן, ענני סערה שעושים את דרכם לאזור משכנעים את בלמונט שמוטב להתקפל ולחזור הביתה, ומעט לאחר מכן, התפתחות עלילתית בלתי נמנעת, שאת טבעה המדויק לא אחשוף, מביאה לכך שבלמונט ואודין מוצאים את עצמם חבולים, פצועים ותקועים באמצע שום מקום. האם ימצאו בתוכם את העוז, התושייה ואת הכוחות הדרושים כדי להגיע חזרה לציוויליזציה?
התפוקה הקולנועית המאצ'ואיסטית ועתירת הטסטוסטורון של דיוויד אייר אף פעם לא הייתה יציבה, מעמיקה או חיונית במיוחד, בלשון המעטה. אך ניתן לומר ש"בלב הפרא" – שיתוף הפעולה השני שלו עם פיט, אחרי "זעם" מ-2014 - מוצא אותו במיטבו.
זהו סרט פשוט, סבלני, סולידי ופרוצדוריאלי במהותו, שאינו מבקש להתחכם או לחדש. אייר מנווט את האירועים בבהירות ובבטחון, ומיטיב להעביר את גיבוריו דרך השרשרת המתבקשת והלא נגמרת של המשוכות והאתגרים שסרטים מסוג זה מזמנים לגיבוריהם.
בסופו של דבר, הדרכים שבהן בלמונט ואודין מתמודדים עם הקשיים הלוגיסטיים, הפיזיים והנפשיים האלה – ומערכת היחסים האוהבת והדואגת של השניים שנחשפת תוך כדי ההתמודדות הזאת – הם הדברים שמייחדים את הסרט, שטוענים אותו במתח וברגש, והופכים אותו לראוי לצפייה.
פיט – שכזכור כבר ניהל מערכת יחסים בלתי נשכחת עם פיטבולית "היו זמנים בהוליווד" - מגיש הופעה מאופקת, אצילית ומאוד לא ראוותנית, שרחוקה שנות אור מזו של חברו לאונרדו דיקפריו ב"האיש שנולד מחדש". הוא סובל וקשה לו, אבל הוא לא מתאמץ כדי שתשימו לב לכך.
אודין, מצדו, מגולם בידי ארבעה כלבים שונים (בני משפחה אחת), וההופעה המשותפת שלהם, כפי שנתפרה יחד בידי היוצרים, מקסימה, מרשימה ומאוד-מאוד אפקטיבית.
לא הכל מושלם כאן, כמובן. האפקטים הדיגיטליים הלא מדהימים שמשמשים ליצירת חלק מחיות הפרא שממתינות לגיבורנו בדרך קצת פוגמים באורגניות של היצירה ולא מצליחים לשכנע במאה אחוז. הפלאשבקים הקצרים לשדה הקרב, מצדם, נראים כאילו נלקחו מסרט אחר, מוצלח הרבה פחות. כיאה לסרט שמכוון לזרם המרכזי, בהחלט ניתן לחוש כאן גם ב-ווייב פטריוטי ומילטריסטי שמרחף מעל להתרחשויות - אבל לפחות הוא נותר בשוליים ומקפיד שלא להאפיל על היתר.
נכון, חלקו האחרון של "בלב הפרא" אינו בוחל בסנטימנטליות ובסחטנות רגשית. אך לזכותו ייאמר שהוא מבוצע היטב, ולהערכתי הוא גם לא יותיר אתכם אדישים. יש משהו בכלבים שפשוט עושה את זה לאנשים. סרטו של אייר מפליא לנצל את העובדה הזאת לטובתו, באופן שאינו משתמע לשתי פנים.
"בלב הפרא", ארה"ב 2026
ציון: 3.5 כוכבים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו