הסרט "הניצוץ" שיצא ב-1980 בבימויו של סטנלי קובריק נחשב לאחת מיצירות המופת הגדולות והמטלטלות בתולדות הקולנוע. עשרות שנים לאחר מכן, האווירה המצמררת, מלון אוברלוק המבודד והסצנות הבלתי נשכחות ממשיכים להפחיד דורות של צופים ברחבי העולם.
מעבר להופעה המהפנטת והפראית של ג'ק ניקולסון, אחד הדימויים המזוהים והמצמררים ביותר מהסרט נולד מסצנה בודדת שבה שתי ילדות זהות בשמלות תכולות עומדות יד ביד במסדרון הדומם.
בעוד שהדמויות שלהן נחרטו לנצח בסיוטים של כולנו, שתי השחקניות הצעירות היו אז רק בנות 11, פנו למסלולי חיים מפתיעים ורחוקים לחלוטין מאור הזרקורים של הוליווד.
ליסה ברנס (התאומה גריידי)
ליסה לוהקה יחד עם אחותה התאומה בעקבות אודישן פתוח, והייתה חלק מהשינוי היצירתי של קובריק לעומת ספרו המקורי של סטיבן קינג, שבו האחיות כלל לא היו תאומות זהות. למרות המעמד המיידי של הסצנה בכיכובן, ליסה בחרה שלא להמשיך בקריירת משחק מקצועית, פנתה לאקדמיה ופיתחה קריירה ארוכת שנים כעורכת דין מצליחה.
כיום, בשנות ה-50 לחייה, היא מתגוררת בבריטניה ושומרת על שגרת חיים פרטית, אך ממשיכה להתרגש מהחיבוק החם של קהילת חובבי האימה ומנהלת יחד עם אחותה עמוד מעריצים פעיל המוקדש לקלאסיקה המיתולוגית.
בפאנל מיוחד במסגרת כנס קומיק-קון בצפון אירלנד שבו התארחו השתיים, שיתפה ליסה בזיכרונות חמים מתקופת הצילומים וסיפרה על העבודה הצמודה לצד הכוכבים הגדולים של ההפקה.
ליסה הדגישה כי בניגוד גמור לאווירה הקודרת של הסרט, עבורן כילדות החוויה על הסט הייתה חיובית ומלאת קסם: "בכל יום זה הרגיש כאילו הזמינו אותנו למסיבה הכי אקסקלוסיבית בעולם, והיינו הילדות הכי צעירות ובנות המזל ביותר שנמצאות שם".
עוד סיפרה על ההבדל החד בין דמותו האלימה של ג'ק ניקולסון על המסך לבין אישיותו האמיתית מאחורי הקלעים, ותיארה אותו כדמות חמה, מגוננת וכמעט אבהית שנהג לשחק איתן בהפסקות שבין הטייקים.
לואיז ברנס (התאומה גריידי)
בדומה לאחותה, גם לואיז נכנסה להיסטוריה של הקולנוע עם המשפט המצמרר "בוא שחק איתנו, דני", שלווה במבט חודר שהפך לסמל ליל כל הקדושים ולמושא לפארודיות מ"משפחת סימפסון" ועד סרטי אנימציה. אולם עם תום הצילומים, לואיז נטשה לחלוטין את הוליווד ופנתה לתחום המדע והמחקר.
לאחר לימודים אקדמיים מתקדמים היא ביססה את עצמה כמדענית וכחוקרת בעלת מאמרים שפורסמו בכתבי עת בינלאומיים. לצד הקריירה המדעית, היא ממשיכה להוקיר את החלק שלקחה ביצירה ומגיעה יחד עם אחותה למפגשי מעריצים שבהם הן משחזרות בחיוך את העמידה האיקונית.
בראיון שהעניקו השתיים סביב זיכרונות העבודה עם סטנלי קובריק, שיתפה לואיז בפרטים טכניים מרתקים ממאחורי הקלעים ובדרישות הקפדניות של הבמאי המוערך.
לואיז חשפה כי הצילום של סצנת המסדרון הבודדת ארך קרוב לשבוע ימים של עבודה מדוקדקת ומאומצת: "סטנלי רצה אותנו על הסט בכל יום, וכל פרט היה חייב להיות מדויק לחלוטין". לדבריה, הלחץ הגדול ביותר נרשם בסצנת הדם המפורסמת: "היה לנו רק סט תלבושות אחד בלבד של השמלות הכחולות, כך שסצנת הדם הייתה חייבת להצטלם בטייק אחד מושלם - לא הייתה שום אפשרות לטעות".
בסופו של דבר סיכמה לואיז את המורשת שהותירה היצירה בהתרגשות: "זה מדהים לראות איך כמעט 45 שנה אחרי, אנשים עדיין מתחפשים אלינו ומתרגשים לפגוש אותנו. אין ספק שזכינו לקחת חלק ברגע היסטורי בקולנוע".