"האויב שבפנים": הלהיט שמראה להוליווד איך הופכים משחק מחשב לסרט מצוין

יהיה זה קצת מוגזם לומר שמותחן האימה הקומי "האויב שבפנים" ("Resident Evil"), של הבמאי זאק קרגר, ממציא מחדש את שובר הקופות ההוליוודי שמבוסס על משחק מחשב מצליח. אבל מבחינה עובדתית, ההצהרה הבומבסטית הנ"ל לא מאוד רחוקה מהאמת.

שני סרטיו הקודמים של קרגר, "ברברי" מ-2022, ו"שעת הנעלמים" זוכה האוסקר מהשנה שעברה - כבר הוכיחו את היכולת שלו למתוח את גבולותיו של ז'אנר האימה ולמהול אותו באלמנטים נוספים שיעשירו אותו.

דבר דומה קורה גם בסרטו החדש, ששואב השראה רבה מסדרת המשחקים האיקונית שעליה הוא מבוסס, תוך כדי שהוא מתעקש ליצור משהו רענן, מפתיע ומסעיר שיסחוף אל תוכו גם את מי שמעולם לא החזיק בידיו ג'ויסטיק.

בהתאם לכך, בניגוד לשבעת סרטי "האויב שבפנים" שקדמו לגרסה של קרגר, ושהתרחשו גם הם במהלכה של אפוקליפסת זומבים שנגרמה באשמת תאגיד ענק ושטני, הסרט החדש די מתעלם מהסיפורים, מהדמויות ומהמיתולוגיה של המשחקים הפופולריים – שמשמשים כאן כתפאורת רקע בלבד.

במקום זאת, קרגר משקיע את כל כישרונו ומרצו בתזמור הרפתקה קולנועית אינטנסיבית, מטלטלת, ומאוד-מאוד דוחה, שתזכיר לצופים את החוויה של לשחק במשחק מחשב.

אין בכך לומר שמעריצי המשחק ייצאו מן האולם מאוכזבים. אם כבר, להפך. קרגר גדש את הסרט במחוות, בקריצות וב-easter eggs שמלמדים על היכרות מעמיקה וממזרית עם העולם שבתוכו הוא פועל, ועל הבנה מוחלטת שלו. הוא פשוט אינו מסתפק בלתת למעריצים את מה שהם חושבים שהם רוצים, והוא מסרב לוותר מראש על צופים שמעולם לא שמעו על המשחקים, או שמעולם לא שיחקו בהם.

הסיפור פשוט מאוד, וטוב שכך. שליח רפואי זוטר וחסר מושג בשם בריאן (אוסטין אברמס, "שעת הנעלמים"), שזה עתה למד שחברתו נכנסה להיריון לא מתוכנן, עושה את דרכו דרך סופת שלגים לילית עם מטען חשוב שצריך להגיע בדחיפות לבית החולים של ראקון סיטי (העיר שבה מתרחשים המשחקים והסרטים הקודמים).

תנאי השטח הקשים והראות הלקוייה מביאים לכך שבריאן פוגע עם רכבו באישה שמזנקת לכביש בפתאומיות. גיבורנו ההמום מחליט להעמיס את האישה הפצועה על רכבו ולקחת אותה איתו לבית החולים. אלא שעושה רושם שמשהו לא לגמרי יושב אצלה. היא אינה מוציאה הגה מפיה. הלבוש שלה אינו מותאם למזג האוויר החורפי. המבט המטורף שבעיניה אינו מבשר טובות.

מכאן, העניינים ממהרים לצאת משליטה. האישה חושפת את עצמה כזומבית מפלצתית, ובריאן נאלץ לנוס על נפשו. הוא מזהה בית מבודד באופק ומנסה להגיע אליו, וכל העת, הצופים נותרים צמודים אליו ואל נקודת מבטו, בזמן שהוא שועט אל עבר חוף מבטחים.

כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם, לבריאן המסכן ממתינה מסכת ארוכה ולא נגמרת של תלאות וסכנות, והתסריט הדחוס והקומפקטי של קרגר ושאי האטן ("ג'ון וויק 3") מפליא לסחוט את כולן עד לטיפה האחרונה. כמקובל במשחקי מחשב, האירועים מתחילים בקטן, והולכים ומסלימים ככל שאנו מתקדמים. כך גם רמות החרדה והגועל.

בריאן נכנס לבתים ולחדרים, מחפש כלי נשק ואביזרי עזר, ומנסה להבין מה לעזאזל מתרחש סביבו. בכל כמה דקות הוא נתקל בסביבה חדשה שאותה הוא צריך לחקור ולמפות בזהירות, או בבעיה חדשה שדורשת פתרון מהיר. במקביל, הסרט הולך וצובר תאוצה, ורמת האינטנסיביות מתגברת, כאשר כל אחת מהמערכות של "האויב שבפנים" מספקת את התחושה שסיימנו שלב אחד במשחק, והתחלנו שלב חדש, שמטבע הדברים גם מקפיד להיות מאתגר וקיצוני יותר.

אוסטין אברמס, מצדו, עושה עבודה יוצאת מן הכלל בתור הדמות שנועדה לייצג את הקהל. השחקן היחסית אלמוני, שפרץ לתודעה בסדרה "אופוריה", אך בעיקר בתור נרקומן חסר בית ב"שעת הנעלמים", מגיש תצוגת משחק מצחיקה ומעוררת הזדהות כאדם מן השורה שמצוי בעיצומו של הלילה הגרוע בחייו.

בריאן מדבר עם עצמו, מתלונן, מקלל ללא הפסקה, ומגיב בדרכים משעשעות לזוועות שבהן הוא נתקל. חוסר הידע שלו בכל מה שקשור להישרדות ולהפעלת כלי נשק, והעובדה שהוא תמיד נמצא צעד אחד אחרי הצופים רק מוסיפים למתח ולתחושת הסכנה. לאורך כל הדרך נראה כאילו בריאן נקלע לסרט במקרה, ושהוא רק מחפש איך לצאת ממנו כבר, והוא משמש כאווטאר מושלם עבור הצופים.

באורך של תשעים דקות בלבד, "האויב שבפנים" גם יודע בדיוק מתי (ואיך) להסתיים. הכיף הפראי והמדמם - שכולל שלל מפלצות רצחניות מכל הסוגים והגדלים - אמנם נמשך גם לאחר שבריאן מצליח להגיע לבית החולים, וזאת על אף שהמעבר מהסביבה המושלגת לסביבה האורבנית של ראקון סיטי אינו מבוצע בצורה חלקה.

אם החצי הראשון (והמוצלח יותר) של הסרט מזכיר קומדיות אימה כמו "The Evil Dead", של סם ריימי, וקלאסיקות מצמררות יותר, כמו "The Thing", של ג'ון קרפנטר, הרי שהניסיון הנואש והבלתי אפשרי לכאורה של בריאן להגיע לקומה העשרים ומשהו של בית החולים, כבר מכניס אותנו לחדרי מדרגות ולפירי מעליות שמקפיצים לראש את הפרק הראשון בסדרת "מת לחיות".

אך תוך כדי, הרוח גם הולכת ויוצאת ממפרשי הסרט, והטריק הדי מבריק של קרגר הולך וממצה את עצמו. רגע לפני שזה קורה באופן סופי, המסך הופך לשחור וכתוביות הסיום מתחילות לעלות.

"האויב שבפנים" אולי מבוסס על סדרה מצליחה של משחקי מחשב, אך כאמור, חובבי מתח ואימה ייהנו ממנו גם אם לא שמעו עליה מעולם, ובאופן אירוני, בניגוד לכל הסרטים הקודמים שנעשו על פיה, דווקא הגרסה החדשה - שלכאורה מתרחקת מהמקור המשחקי, ומציעה סיפור מקורי ולא מאוד קשור - היא גם זו שעשויה לעורר את סקרנותם של הצופים ולגרום להם לרצות לשחק בו לראשונה.

לא רק שסרטו של קרגר הוא אחד העיבודים הקולנועיים המוצלחים ביותר למשחק מחשב אי פעם, אלא שגם מדובר באחת מקומדיות האימה המהודקות, המבדרות והקיצוניות שיצאו מהוליווד בשנים האחרונות. קרגר לא ניסה לעשות סרט טוב בז'אנר משחקי המחשב. הוא ניסה לעשות סרט טוב נקודה. הלוואי שהקברניטים בהוליווד יסיקו מכך את המסקנות הנדרשות.

"האויב שבפנים", גרמניה/ארה"ב 2026

ציון: 4 כוכבים