סיבוב ההופעות של להקת אואזיס, שמתוכנן לקיץ הבא, לא יגיע לישראל. אבל הסרט התיעודי שמוקדש לסיבוב האיחוד של הלהקה האגדית ממנצ'סטר, שהתקיים בשנה שעברה, דווקא כן הגיע, ותוכלו לצפות בו החל מהיום (חמישי) - באולמות האיימקס של פלאנט בירושלים, ראשון לציון ובאר שבע.
בניגוד לנעשה ביתר חלקי העולם, הקרנותיו של "Oasis: Don’t Look Back in Anger" בארץ מתקיימות מתחת לראדר וללא שמץ של יחסי ציבור. לא הצלחתי להבין מדוע. מדובר בסרט רציני, מושקע ומרגש שלוקח את הצופים עמוק אל תוך הקהל ואל מאחורי הקלעים של הטור העולמי של הלהקה, ושמספק מנה גדושה ומענגת של המנוני רוק אופוריים ועל זמניים. אני משוכנע שישנם מעריצים רבים של הלהקה שמאוד ישמחו לצפות בו על מסך ענק, עם ווליום חזק.
כבר ראינו כמה וכמה סרטי הופעות גדולים ומתוקשרים שיוצאים באיימקס בשנים האחרונות - ביניהם סרטים של טיילור סוויפט, ביונסה ובילי אייליש. ובכל זאת, נדמה ש-"Don’t Look Back in Anger" - שערך את הפרמיירה העולמית שלו בפסטיבל ונציה בתחילת השבוע - מבקש להרים את הרף.
הצוות שעומד מאחוריו מורכב מאנשי המקצוע הבכירים והמוכשרים ביותר, ובין השאר כולל את התסריטאי-במאי סטיבן נייט, יוצר "פיקי בליינדרס", שמקבל כאן קרדיט של תסריטאי, את הבמאים דילן סאות'רן ו-וויל לאבלייס, שכבר יצרו כמה סרטי דוקו מוזיקליים מצוינים, כמו "Meet Me In the Bathroom", שעסק בסצנת הרוק של ניו יורק בתחילת המילניום, ו-"No Distance Left to Run" שהוקדש ללהקת בלר, ואת הצלמים המהוללים לול קראוולי ("הברוטליסט"), ג'יימס לקסטון ("אור ירח") והאריס זבמרלוקוס ("בלפסט"). בקיצור, ממש לא חסכו עליכם, וזה ניכר.
הסרט עצמו, שיהיה זמין בדיסני פלוס בעוד כמה חודשים, אינו מנסה להמציא את הגלגל מחדש, ונוקט בגישה ישירה, יעילה ונטולת חוכמות מיותרות, שמתיישרת לחלוטין עם הציפיות והרצונות של המעריצים. לא תמצאו כאן גילויים גדולים ודרמטיים, לא תלמדו דברים חדשים על ליאם ונואל גאלאגר, וגם "הריאיון המשותף הראשון של האחים מזה שנים רבות", ששזור בין שרשרת הלהיטים הלא נגמרת, קצר והרבה פחות משמעותי ממה שהייתם מצפים שיהיה, למרות שליאם מספק שם כמה פנינים משעשעות.
לעומת זאת, כן תקבלו הזדמנות להיכנס לחדר החזרות יחד עם חברי הלהקה, ולהיות זבובים על הקיר במפגש הראשון והדי מתוח בין נואל וליאם מזה שנים, וכן תקבלו תזכורת עמוקה, מטלטלת וסופר אמוציונלית לכוח העצום של המוזיקה שהם יצרו יחד. Supersonic, Cigarettes and Alcohol, Wonderwall, Champagne Supernova, Live Forever, שאותו מקדישה הלהקה לגארי "מאני" מונפילד, הבאסיסט של הסטון רוזס, שהלך לעולמו בנובמבר האחרון, וגם Don’t Look Back in Anger, כמובן - בין אם תרצו בכך או לא, הדמעות יזלגו מעצמן, ולא יפסיקו.
תוך כדי, תוכלו גם לחזות מקרוב בתגובותיו האקסטטיות וההיסטריות של הקהל העצום והמגוון - מה שמכניס את הסרט לטריטוריות של התגלות דתית - ולספוג את האווירה המחשמלת באצטדיונים השונים שאליהם מגיעה הלהקה. זה כמובן לא משתווה ללהיות בהופעה בעצמכם, אבל זה הכי קרוב שתוכלו להגיע לשם מבלי לעבור קודם בנתב"ג. מזכרת גדולה מאירוע ענק.
"Oasis: Don’t Look Back in Anger", בריטניה 2026.
ציון: 4 כוכבים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו