שני לוזרים טיפשים, שנדרשים ללוות סוציופט צעיר ומאוד עשיר למוסד גמילה, מסתבכים עם משימתם ועם עצמם ב"אידיוטים" – קומדיה פרועה בטעם רע, שמבקשת לומר דבר או שניים על הפער שבין המעמד הגבוה לבין כל היתר. כך נראה בתחילה, לפחות.
אושיי ג'קסון ג'וניור ("מאורת הגנבים", "היישר מקומפטון") ודייב פרנקו ("שכנים", סרטי "האשליה") מגלמים את שני הלוזרים שלנו, ואילו מייסון ת'יימז ("הטלפון השחור") מגלם את הצעיר העשיר שאותו הם מסיעים ברכבם.
כצפוי, הבחור הצעיר מסובב את שני האהבלים על האצבע. הוא מנצל את טיפשותם הרבה כדי להאריך את הנסיעה וכדי לנסות ולחמוק מהם. הוא שופך סמים אל תוך המשקאות שלהם כשהם לא שמים לב. הוא מזמין חשפנית (קירנן שיפקה, "מד מן", "הרפתקאותיה המצמררות של סברינה", "פרחים בעליית הגג") למוטל שבו עם לנים. וזו רק ההתחלה. ככל שהסרט מתקדם, גם מתברר לנו שהמעשים שבגינם הוא נשלח לגמילה חמורים בהרבה ממה שנראה בתחילה. האם השלושה יגיעו ליעדם בשלום?
כפי שאולי הבנתם, זהו לא סרט פיל גוד, כי אם סרט פיל באד, ובהתאם לכך, "אידיוטים" באמת עושה מאמצים רבים כדי לזעזע, כדי להגעיל וכדי לייצר וייבים מאוד-מאוד רעים ולא נעימים. לשם דוגמה, הסצינה הבולטת ביותר בסרט כוללת הפרשה גופנית פתאומית ולא רצונית שמניבה תוצאות סופר-דופר דוחות (וכן, גם מצחיקות).
בחצי הראשון של המסע, הטקטיקה הזאת בסך הכל עובדת, מפני שההגעלות הללו מקפידות להיות מלוות גם בהומור שחור ודבילי, מהסוג שנהוג למצוא בסרטי סטלנים כמו "פיינאפל אקספרס" או "הארולד וקומר משתוללים באמריקה", למשל.
אך ככל שהסיפור מתקדם, וככל שהמסע הולך ומסתבך, כך הסרט הולך ומאבד את דרכו ואת חינניותו. בעיקר מפני שהתסריטאי-במאי מייקון בלייר אינו מצליח לגרום ל"גאולה" הבלתי נמנעת של הדמויות להיות משכנעת, והדברים אמורים בעיקר לגבי דמותו של הצעיר העשיר והנבזי.
לא רק שבלייר אינו מצליח לאתר בבחורצ'יק העשיר צד אנושי שיראה לנו שמדובר בבחור שראוי למחילה מלכתחילה, אלא שהאופן שבו הסרט מבקש לגרום לצופים להתחיל ולסמפט את הסוציופט המפונק והבלתי נסבל הנ"ל – זה קורה באמצעות הצגתן המאוחרת של כמה דמויות אפילו עוד יותר נוראיות ונבזיות ממנו – מביא לכך שההומור מתנדף מהשטח, ומדרדר את "אידיוטים" לתהום.
על פי רוב, פיטר דינקלג' ("משחקי הכס") וניקולס בראון ("יורשים") מהווים תוספות משמחות ואיכותיות לכל אנסמבל שחקנים. אך נוכחותם כאן – כפושעים מסוכנים ומטופשים שדרכם מצטלבת עם זו של גיבורינו – אינה משעשעת לרגע, וגם אינה נעימה בשום צורה. כאמור, עם הופעתם, "אידיוטים" יוצא מפוקוס, מאבד מתנופתו, ומתחיל להסתובב בסיבובים לקראת נחיתה, שהייתה יכולה (וצריכה) להיות מוצלחת ומשמעותית בהרבה.
ובכל זאת, יש מה לאהוב כאן. ג'קסון ופרנקו מצחיקים שניהם, בדרכם הדבילית והמאוד שונה זו מזו. ג'קסון הוא טיפוס רוחני ורגיש יותר, שנוטה לדבר עם עצמו (ועם אלוהים), ושמנסה למצוא את הדרך להיות אדם טוב יותר. פרנקו, לעומת זאת, הוא אהבל סליזי וחובב חומרים אסורים שנוטה להיתקע בדברים (כמו ארונות ושידות, למשל), ושמנסה למצוא את הדרך להיות כמה שיותר מסטול. לשניהם יש כישרון בקבלת החלטות לא טובות, וכל שיחה ביניהם ממהרת להפוך לקרב צעקות.
אם אתם מחבבים קומדיות מטופשות, שאינן חוששות לעבור את גבולות הטעם הטוב בכמה קילומטרים טובים, שווה לצפות ב"אידיוטים" עבורם. אך מלבדם, ומלבד חופן רגעים מעוררי גיחוך שבהם הם לוקחים חלק, באמת שאין פה יותר מדי לכתוב עליו הביתה.
לפרקים, "אידיוטים" קצת מרגיש כמו שילוב בין סרט של האחים כהן לסרט של האחים פארלי, והדבר נאמר כמחמאה. אבל תוך כדי צפייה בו הוא הולך והופך לסרט שהאח הצעיר והפחות מוכשר של הכהנים או הפארלים בוודאי היה עושה - אם אח כזה היה קיים, כמובן.
הסצינה הראשונה אמנם כוללת מחווה מפתיעה ל"אנטי-כרייסט", של לארס פון טרייר, וגם שמו של הסרט מהווה מחווה ישירה לסרט אחר של פון טרייר (שנקרא גם הוא "האידיוטים"). אך מייקון לא ניחן בתעוזה ו/או במיזנטרופיה ו/או בביצים של פון טרייר, ובמקום לקחת את הסיפור שלו לסופו המתבקש, ואשכרה להגיד משהו אמיתי (ולא בהכרח מצחיק) על מצבה החברתי של אמריקה, הוא כאילו נבהל באמצע, ומחליט למכור לנו איזושהי פשרה מוסרית עלובה, מפוייסת וקלה יותר לעיכול במקום.
וכך, במקום ש"אידיוטים" יהיה לגרסה מעודכנת וגסה יותר של "The Last Detail" - סרטו הקלאסי של האל אשבי עם ג'ק ניקולסון, שמתהדר בעלילה די דומה – ובמקום שהוא באמת יעמוד לצד שני גיבוריו המטומטמים, ולצד הצופים שמזדהים עם קשייהם הקיומיים, הוא מסיים את דרכו כעוד סרט הוליוודי גס וסתמי שמנסה למכור לוקשים לקהל. חבל.
"אידיוטים", ארה"ב 2026
ציון: 3 כוכבים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו