מי שגדל על הקולנוע הישראלי של שנות ה-80 זוכר היטב את אורי כבירי כגדי פישנזון, הילד הבלתי נשכח מ"אלכס חולה אהבה". מאז עברו כמעט ארבעה עשורים, וכבירי, היום בן 56, מנהל חיים רחוקים מאוד מאותה דמות קולנועית שהפכה אותו למוכר בכל בית בישראל.
הוא עזב את ישראל, נישא, הפך לאב בגיל 53, ממשיך לעסוק במוזיקה, כמעט תמיד מרחוק, בלי לפגוש בלקוחותיו - ובמקביל מטפל באנשים באמצעות הילינג מרחוק.
בריאיון הוא מספר על סיפור האהבה בינו לבין אשתו, שהחל דווקא דרך טיפול מרחוק, על הקשר שהפך לנישואים, על בתם המשותפת ועל תחושת הוודאות שמלווה אותו מאז שהכיר את אשתו. לצד זאת, הוא חוזר גם לתקופה המורכבת שבה התמודד במשך יותר מעשרה חודשים עם תסמינים פיזיים קשים, ומבהיר כי בניגוד לחששות שעלו בעקבות פרסומים ברשת - מצבו כיום טוב.
איך נראים החיים שלך היום, לעומת החיים שהכרת בישראל?
"אני חי חיים אחרים לגמרי מאלה שחייתי. אני חי בעיר המוזיקה נאשוויל כבר 10 שנים רצופות ובסך הכל 11 שנים לא רצופות. לאחרונה חגגנו, בהפרש של שבועיים, יום נישואים רביעי ויום הולדת שלישי לבת שלנו. התחתנתי בגיל 52 עם אמריקנית שהכרתי בארה"ב והפכתי לאבא בגיל 53".
הסיפור שלכם התחיל בצורה די לא שגרתית
"חצי ממה שאני עושה הוא טיפול בהילינג והיא הייתה מטופלת שלי. במשך עשרה חודשים ניהלנו טיפולי הילינג עבורה, כששנינו על קו הטלפון, בנוסף דיברנו הרבה בטלפון ומצאנו חברות נפש אחד בשנייה.
בעקבות הטיפולים, היא התפתחה מאוד ובמקביל הייתה נשואה וחיה בניו יורק עם בעלה. כעבור כעשרה חודשים, גילינו באותו הרגע, היא ואני, שהוא בגד באמון שלה, ולא מבחינה מינית".
ומתי הבנתם שיש כאן משהו מעבר לקשר של מטפל ומטופלת?
כשהיא התגרשה היא התוודתה שיש לה רגשות כלפיי. כשהיא הייתה חופשייה ממנו, היא ביקרה אותי בנאשוויל, וזה היה ברור לשנינו שזה זה".
אתה מתאר קשר שהרגיש כמו משהו שהיה אמור לקרות
"בדיוק. אני מתקשר (תקשור) כבר 41 שנים. כשחיפשנו בית לקנייה. לאחר כל בית שהלכנו לראות, תקשרתי אם הוא מדויק עבורנו לגור בו. רק הבית ה-33 שראינו היה מדויק לנו. מספר הבית הוא תאריך הלידה של ילדתנו, ומצאנו אותו שבוע לפני תחילת ההיריון.
התינוקת שלנו נולדה ב-14.8, אשתי צעירה ממני ב-14 שנים, ומבעלה לשעבר היא צעירה בשמונה שנים - וגם זה יוצא התאריך של בתנו. אנחנו כבר שלוש שנים מגלים עוד ועוד דברים על אלמנטים בחיים שלנו שכוללים את תאריך הלידה של הילדה שלנו".
האם זו הפעם הראשונה שאתה מרגיש שאתה באמת בונה עתיד זוגי?
"בכל אחת ממערכות היחסים שלי בעבר הייתי הילד, מבחינה דינמיקה, וזו הזוגיות הראשונה בחיים שלי שהיא בוגרת ומתכננים בה עתיד. עד עכשיו היו לי שלוש מערכות יחסים ובחיים לא דיברנו על העתיד. פשוט היינו בזוגיות וחיינו את הרגע. הפעם זה משהו לגמרי אחר.אנחנו בונים עתיד משותף וברור לשנינו שזה זה. ואין בינינו שאלה אם אנחנו עומדים להישאר ביחד. מעולם לא ראיתי קשר כזה.
זה הקשר הכי אוהב, פתוח, חשוף, בוטח שראיתי וחוויתי. בארבע שנות נישואים התקרבנו ממש. עברנו הרבה דברים יחד, ובעיקר ברגעים הכי מאתגרים אתה מבין מי הפרטנר שלך. זה קל מאוד להיות "פוצי מוצי" כשהכל הולך בצורה חלקה, אבל האתגר האמיתי הוא כשמגיעים קשיים ואתגרים משותפים".
יש לך בכלל מחשבה לחזור לישראל?
"אני רואה את העתיד שלי בארה"ב".
מה אתה עושה שם היום מבחינה מקצועית?
"אני ממשיך לעשות את כל מה שעשיתי בישראל. אני מפיק מוזיקלי, מלחין, כותב, שר ומנגן ובעל אולפן הקלטה כבר 44 שנים. בישראל עבדתי עם המון אמנים ענקיים, מכל מיני דורות. למשל, הקלטתי והפקתי ביחד עם עופר ניסים את האלבומים הכי גדולים והלהיטים הכי גדולים של דנה אינטרנשיונל.
צביקה פיק ז"ל היה לקוח שלי 17 שנים. עבדתי גם עם שלמה גרוניך, דוד ד'אור, הראל סקעת, שירי מימון, חנן יובל, אריק סיני, דורי בן זאב, שלומית אהרון, שרון חזיז, אילנה אביטל, שם טוב לוי, תיקי דיין, ציפי שביט, מיכל ינאי, הכוכבים הכי גדולים של ערוץ הילדים, גיא זוארץ, היי פייב, רון שובל ושרית חדד.
מאילו שכבר אינם פה עבדתי עם עפרה חזה, מתי כספי, יוסי בנאי, אדם, ליאור ייני ואריק לביא. ובארצות הברית יש לי מוזיקה ושירים שיצרתי בסדרות טלוויזיה שירוצו לנצח, כמו 'סקס והעיר הגדולה', 'הסופרנוס'" ו"מלקולם באמצע" ובסרטי קולנוע הוליוודיים.
ומה עם המשחק? אתה עדיין רואה את עצמך כשחקן?
"המשחק נשאר חלק ממני כאדם ופחות כמקצוע אקטיבי. אני מדבר, מקריין, מעביר מידע ומספר סיפורים כמו שחקן."
בשנה האחרונות עוררת לא מעט דאגה בעקבות דברים שכתבת בפייסבוק שלך על מצבך הבריאותי. מה באמת עבר עליך?
"לפני כחודשיים החלמתי ב-98% ממה שחוויתי. חוויתי משהו שהתחזה להיות מחלת ריאות כרונית. השתעלתי המון, הייתי חלש בטירוף, בקושי מצאתי אוויר לנשום, הריאות שלי היו חסומות לחלוטין. עד שקורה דבר כזה שקשור לנשימה אתה לא מבין כמה דברים קשורים לנשימה, כולל להרים כוס.
כל צעד שעשיתי הריאות שלי כעסו עליי ואחר כך הייתי אמור לשבת במשך המון זמן עד שהן ירגעו. לא יכולתי להרים אפילו דברים קלים, לא יכולתי לעזור בבית, לשחק עם הבת שלי, לרוץ אחריה או להרים אותה. רוב היום ישבתי באותו המקום בלי לזוז וכל דבר בקשר לבית ולבת שלנו נפל על אשתי.
כל זה נמשך יותר מעשרה חודשים. טיפלתי בעצמי בתקופה הזו בהילינג כמה שאפשר. זה התבטא בצורה פיזית פיזית, אבל כל זה היה רוחני. כל כך היה קל להאמין שאני סובל ממחלה כרונית, אבל מסתבר שאני בעל אמונה רוחנית מאוד גדולה, וידעתי שהסיפור הזה יסתיים מתישהו בסוף טוב".
אחרי הפרסומים היו גם מי שטענו שאתה מחפש תשומת לב
"ברור. אחרי שפרסמו עליי את זה, האשימו אותי בכך שפרסמתי את כל זה כדי לקבל צומי. כנראה שהם טעו לחשוב שאני חסר חיים."
כיום אתה ממשיך לטפל באנשים באמצעות הילינג גם מארה"ב?
"אני מטפל באנשים בהילינג מרחוק. בישראל האולפן שלי היה תחנת רכבת כל היום והלילה. הייתי מכור לעבודה. אבל בארה"ב אני עובד בשביל אנשים, בעיקר לבד ועם אנשים שאני שוכר, מרחוק. זה משאיר לי זמן למשפחה החדשה שלי".
איפה אתה מרגיש את סיפוק גדול יותר – במוזיקה או בטיפול?
"אני גם אמן וגם מטפל. בעבר חשבתי שהייעוד שלי הוא מוזיקה, אבל גיליתי שהייעוד שלי הוא הילינג, ומוזיקה כלולה בהילינג, כי גם היא מרפאה. אפילו קיבלתי קול שנקרא 'קול טיפולי', כלומר התדרים שבו מרפאים."
"אני הצלתי את אמא שלי בעזרת הילינג. היא נדרסה פעמיים. אנשים צעקו לנהג שעלה עליה להיזהר, אבל הוא חשב שמזהירים אותו שהוא עומד לעלות על מישהו, נסע אחורה ועלה עליה שוב. ממש וידוא הריגה.
אני טיפלתי בה עוד מארצות הברית ואז הגעתי לישראל כדי להציל את חייה. היא הייתה בקומה ולא הצליחו להעיר אותה. טובי המומחים אמרו לי שאו שהיא תהיה צמח לכל החיים או שהיא תמות. שתי אפשרויות.. כשאמרתי לרופאים שאני הילר, ושאני הולך להציל אותה, הם ממש קראו לי משוגע, בפני, ואמרו לי בעיניים מתגלגלות "טוב, אם אתה מאמין בקשקושים האלה...". ואיזה קטע... ה'קשקשן' צדק.
ואני ממש שנה לפני למדתי את השיטה הראשית של הילינג שבה אני מטפל עד היום. וזה בדיוק מה שהציל אותה. ברור שזה היה מתוכנן מראש, כך שיום אחד היא תזדקק להילינג ואני זה שאציל אותה. החיים האלה פשוט מדהימים".