גל גדות נועלת את נעלי הריצה שלה ויוצאת להחזיר את הקריירה ההוליוודית שלה למסלול עם "במרוץ נגד הזמן" ("The Runner") – מותחן פעולה סולידי של אמזון פריים, ששולח אותה להתרוצצות ארוכה ומתישה ברחובותיה של לונדון.
קבלת הפנים החומצית שציפתה לסרט אמנם לא מבשרת טובות עבור ניסיון הקאמבק של גדות, ומפליאה לשקף את מעמדה המדלדל של הסופרסטארית הישראלית בעולם (נכון לרגע כתיבת שורות אלה, ממוצע הציונים של הסרט באתר "רוטן טומייטוז" עומד על 9%). אבל יפה שהיא לא מוותרת ללא קרב. ככה צריך.
גדות מגלמת את מאיה, עורכת דין מצליחה ואם חד-הורית לילד חולה סוכרת, שמתכוננת ליום גורלי במשפט פלילי מתוקשר שבו היא לוקחת חלק. אלא שבשעה שהיא עושה ג'וגינג למשרד, כפי שהיא עושה בכל בוקר, מאיה מקבלת שיחה ממספר לא מזוהה ומתבשרת שבנה המסכן נחטף. אם ברצונה לראות אותו שוב, כך נאמר לה, יהיה עליה לחצות את העיר בריצה, ולרצוח את הלקוח העבריין שלה, שעומד לעלות על דוכן העדים כדי להלשין על הבוס הגדול. מה מאיה תעשה?
שפע של סרטים וסדרות כבר שלחו את גיבוריהם למרדף עירוני נגד השעון, כאשר דוגמאות בולטות שקופצות לראש הן "ראן, לולה, ראן", "סלולר", "תא טלפון", "בזמן אמת" (עם ג'וני דפ) ו-"24" (הסדרה עם קיפר סאת'רלנד).
עם זאת, נדמה שהסרט שעמד לנגד עיני היוצרים כאן הוא דווקא "בידוק", חיקוי דהוי (אך בסך הכל סביר) של "מת לחיות 2" שעלה בנטפליקס לפני כשנתיים. על פי ההיגיון הזה, סרטה של גדות מתכבד להיות חיקוי דהוי (אך בסך הכל סביר) של "מת לחיות 3", שבו כזכור ברוס וויליס וסמואל ל. ג'קסון נשלחו להתרוצץ ברחבי ניו יורק.
יחסית לסרט שמיועד לסטרימינג, "במרוץ נגד הזמן" בהחלט עושה את המוטל עליו, ובמשך רוב דקותיו (הלא רבות), גדות דווקא נמצאת במיטבה. העובדה שהיא נמצאת בתנועה מתמדת פועלת לטובתה ומאפשרת לה להבליט את יכולותיה הפיזיות (על חשבון יכולותיה הדרמטיות).
הבימוי הדינמי והקצבי של קווין מקדונלד ("המלך האחרון של סקוטלנד"), יחד עם הצילום הנמרץ והיצירתי של אנתוני דוד מנטל ("נער החידות ממומבאי"), מוסיפים מומנטום ותחושת סכנה למירוץ המתמשך, שהולך והופך ליותר ויותר מופרך ככל שהוא נמשך. באופן משמח, גם רחובותיה הסואנים ואתריה המפורסמים של לונדון הופכים לחלק בלתי נפרד מהתמהיל של הסרט ומוסיפים לו אותנטיות ותחושת חיות.
דמיאן לואיס ("הומלנד", "מיליארדים"), שמופיע בתור הנבל שמפעיל את מאיה, לא נדרש לעשות יותר מדי בתור הקול המסתורי והמאיים שנמצא בצדו השני של הטלפון. אבל המשחקים הפסיכולוגיים האכזריים שהוא מתמיד לנהל עם הקורבן שלו כן דוחפים את גדות לטריטוריות רגשיות נפיצות שבין השאר דורשות ממנה לייבב, לצרוח, להקיא ולפעול מתוך ייאוש גובר.
כאמור, לא רק שהשחקנית הישראלית עומדת במשימה המאתגרת בגבורה, אלא שהשילוב בין הגשת שורות הדיאלוג שלה לבין ריצה בקצב גבוה גם מדגיש את יתרונותיה ככוכבת אקשן, ובהחלט מוסיף שכבה דקה של טבעיות ואמינות להופעה המתנשפת שלה.
בשנים האחרונות נדמה שהקהל העולמי נהנה מאוד לזלזל בגדות וללעוג לכישורי המשחק שלה. אך האמת הפשוטה היא שאין הרבה שחקניות בהוליווד שיכולות לעשות את מה שהיא עושה כאן בצורה משכנעת. למעשה אפשר לספור אותן על כף יד אחת.
בשעה שהחלקים המוצלחים של "במרוץ נגד הזמן" נמצאים באמצע שלו, הפתיחה והסיום של הסרט דווקא מקרטעים ונעדרי השראה. הדקות הראשונות, שמניחות את היסודות העלילתיים (ושכוללות כמה רגעים קרינג'יים בין גדות לבין בנה ה"חמוד"), לא ממש מעוררות ציפיות רבות לקראת ההמשך, והעניינים מתייצבים רק אחרי שמאיה מתחילה לרוץ.
מנגד, הטוויסט הגדול שמגיע בסוף – ושככל הנראה אמור להותיר אותנו בהלם - מבוצע בצורה מאוד לא אלגנטית, וניתן גם לראות בו סוג של רמאות תסריטאית. כך או כך, הפינאלה מאוד צפויה ומאוד לא מספקת (גם אם ייקח לכם כמה דקות כדי להבין למה בדיוק).
"במרוץ נגד הזמן" לא ימצא את דרכו לרשימות סיכום השנה של אף אחד, והוא לא יזניק את גדות בחזרה לצמרת. אבל הוא בהחלט מדגיש את יתרונותיה, מספק לה שלל הזדמנויות להפגין את יכולותיה, ומאפשר לה לשאת סרט על גבה, לאחר תקופה ארוכה שבה לא ניתנה לה ההזדמנות לעשות זאת. לכן, גם אם הפרויקט הנוכחי נראה כרגע כמו כישלון, לטעמי בכל זאת מדובר בצעד בכיוון הנכון.
לגדות יש את כל הנתונים כדי להפוך לכוכבת של סרטי אקשן בסדר גודל בינוני. לגרסה נשית של ג'ייסון סטיית'האם, אם תרצו (או לממשיכת דרכה של שרליז ת'רון, אם תעדיפו). אם בכוונתה לנסות ולהתחבב מחדש על הקהל, זו הדרך. פחות תפקידים דרמטיים שדורשים ממנה לאמץ את שרירי המשחק. יותר תפקידים פיזיים שדורשים ממנה לאמץ את כל השרירים האחרים. זה עבד עבור שחקנים הרבה פחות מוכשרים, אתלטיים ופוטוגניים ממנה. אין סיבה שזה לא יעבוד גם עבורה.
"במרוץ נגד הזמן", בריטניה 2026
ציון: 3 כוכבים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו