סדרת סרטי האימה הזו עוד תקבור את כולנו - וזה מה שבאמת מפחיד

יחסית לפרק שישי בסדרת אימה שכבר מיצתה את עצמה מזמן, "הרוע שבפנים: מחוץ למעבר" הוא בהחלט סרט אימה סביר שמצליח לגרום לצופים שלו לפחד מהחושך ולקפוץ במושב. אבל האם הוא יודע לבצע טריקים נוספים? לא ממש.

כזכור, בסרט הקודם בסדרה, שיצא ב-2023, נפרדנו באופן סופי ממשפחת למברט המקוללת ורדופת השדים שעמדה במרכז העניינים מאז שיצא הסרט המקורי ב-2010.

כעת, היוצרים-מפיקים המיומנים ג'יימס וואן ("המסור", "לזמן את הרוע"), לי וואנל ("המסור") ואורן פלי ("פעילות על-טבעית") מעבירים את המושכות לתסריטאי-במאי ג'ייקוב צ'ייס כדי שזה יאתחל את העסק מחדש עם קורבנות טריים.

אך למעט הקורבנות, שום דבר כאן אינו טרי, ואת המעט שיש לסרט הזה להציע כבר ראינו בפרקים הקודמים, בווריאציה כזאת או אחרת.

במרכז הסיפור אנו מוצאים את ג'מה (אמיליה איב), שיננית מוכת טראומה שמגדלת את בתה בבית הקריפי שבו גדלה בעצמה. כשהייתה ילדה, ג'מה עקבה בחוסר אונים בשעה שאמא שלה נלחמה בשדים – מטפוריים ומילוליים – עד שבאחד הלילות, האם המסכנה נכנסה לאמבטיה, ושמה קץ לחייה באופן אלים ונורא.

מדוע ג'מה בעצם לא עברה דירה מאז? מדוע לא ניסתה לפתוח דף חדש בבית אחר, שאינו נושא זכרונות כה מצלקים ואיומים בין חדריו? באמת שלא ברור. אבל עכשיו נראה שמה שקרה לאמא של ג'מה מתחיל לקרות גם לה, וכל מה שבתה הצעירה יכולה לעשות הוא להתבונן בעיניים מפוחדות ומודאגות בשעה שזה קורה.

וכך, בשעה שג'מה הולכת ונשאבת אל תוך עולם של חזיונות וחלומות מצמררים – שמערבב ביעילות בין עולם הדימויים של דיוויד לינץ' לבין הגימיקים של "סיוט ברחוב אלם" ו"התחלה", של כריסטופר נולאן - השדים הזקנים והמכוערים שמאכלסים את "העולם שמעבר" מבקשים ללכוד אותה ולהשתמש בגופה הפיזי כדי לפלוש אל תוך עולמנו.

במקביל אנו פוגשים שוב באליס הקשישה (לין שיי), מומחית לענייני רוחות רעות, והדמות היחידה מהסרטים הקודמים שחוזרת לסיבוב הנוכחי (העובדה שהיא מתה בסרט הראשון בסדרה אינה רלוונטית כמובן). בעזרת עצותיה המחכימות של אליס, ג'מה מתחילה להבין כיצד להילחם בשדים ובמנהיג הקריפי שלהם, שנראה כמו מרילין מנסון ביום רע. האם תצליח להביס אותם ולחסוך מהבת שלה טראומה דומה לשלה?

החצי הראשון של "מחוץ למעבר" עושה עבודה לא רעה בהנחת היסודות העלילתיים. הכל מאוד צפוי אמנם, אבל ה-jump-scares הבלתי נמנעים עושים את שלהם. גם השיטוטים האיטיים של ג'מה והבת שלה ברחבי ביתן החשוך מניבים כמה וכמה רגעים קריפיים, כאשר השיא מגיע בדמות מבצר כריות תמים שהופך לפתע למסדרון אינסופי ורדוף שדים.

אלא שככל שהסרט מתקדם, כך מתרופפת אחיזתו על הצופה, וכך הוא הופך ליותר ויותר מקושקש ונטול היגיון פנימי. עוזריו הנאמנים של מנהיג השדים הם שלושה זקנים גרוטסקיים ושבריריים שלא ממש מהווים איום רציני, והעובדה שג'מה מאפשרת להם לגרום לכל כך הרבה נזק מגוחכת למדי.

בשלב מסוים אחד הזקנים אף מגיע למרפאת השיניים שלה לטיפול, וחושף פה מאוד-מאוד רקוב. מדובר במראה מבחיל, אין ספק בכך. אבל מפחיד? הרבה פחות. את מחזיקה מקדחה חשמלית ביד, למען השם. למה שלא תשתמשי בה?

על כל פנים, היישורת האחרונה של הסרט כבר מתנהלת על אוטומט. דמויות המשנה הכל-יודעות פתאום שולפות כל מיני פתרונות קסם שלא הוזכרו קודם לכן, והכל פשוט נופל למקום ללא קשיים מיוחדים וללא הפתעות מרעישות.

קשה להגיד שזה מרשים (או מעניין) במיוחד, אבל לפחות הגראנד פינאלה אינה גוררת את רגליה ואינה מתארכת שלא לצורך. כאילו שגם היוצרים יודעים שכבר לא ממש נותר להם מה למכור (מעבר לסחורה הרגילה).

לא שזה משנה יותר מדי. כמו סדרת "לזמן את הרוע", גם סדרת "הרוע שבפנים" תמשיך להשריץ סיקוולים, פריקוולים וספין-אופים בינוניים וצפויים עד להודעה חדשה.

ההכנסות הכוללות שלה כבר מתקרבות למיליארד דולר, וגם הפרקים הפחות איכותיים והפחות רווחיים עדיין מכניסים למפיקים לא מעט כסף בסופו של דבר. וזהו ככל הנראה הדבר הכי מפחיד (ומדכא) בסדרת הסרטים הזאת. היא עוד תקבור את כולנו.   

"הרוע שבפנים: מחוץ למעבר", ארה"ב 2026

ציון: 2 כוכבים