הקריירה של ג'ייסון סטיית'האם תקועה בניוטרל. "נקמה בלב ים", שעלה לאקרנים בסוף השבוע, הוא סרטו השלישי של כוכב האקשן האהוב בשנה וחצי האחרונות (אחרי "סוגר פינות" ו"המגן"), והשני שבו הוא נלחם נגד פושעים שעוסקים בסחר בבני אדם.
גם הסרט החדש, כמו השניים הקודמים, מתאפיין בבינוניות, באפרוריות ובחוסר ייחוד, וגם אותו תשכחו במהירות שיא, בשעה שהוא יילך ויתערבל עם כל שאר הסרטים הבינוניים של סטיית'האם שראיתם במהלך חייכם (יש לא מעט כאלה, למרבה הצער – וחשוב לי להבהיר שאני מדבר כמעריץ).
ההתחלה דווקא מבטיחה, ונראית כאילו נלקחה מסרט אחר ומושקע בהרבה. סטיית'האם מגלם את קול ריד, שומר ראשו הקשוח והנאמן של איל ספנות תאילנדי שמתכוון למכור את האימפריה המצליחה שלו ולצאת לגמלאות.
אלא שלפני שאיל הספנות מספיק לעשות זאת, יריביו העסקיים מתנקשים בו, ומפלילים את קול ברצח. כעת גיבורנו ייאלץ לחמוק מכוחות המשטרה ולנקות את שמו, וכדי לעשות זאת, יהיה עליו להתגנב לאוניית משא שנושאת את האחראיים למוות של הבוס האהוב שלו.
למרות חוסר המקוריות המשווע, עד לנקודה הזאת הדברים דווקא מתקדמים בצורה מספקת למדי. סטיית'האם מוצג כמקצוען עם חושים מחודדים ועם סיפור רקע טראומתי שקשור לאביו, ואם לא די בכך, הרי שהוא גם מעולה בשח.
למרבה הצער, אף אחת מתכונות האופי האלה אינה מתגלה כרלוונטית להמשך. שכן ברגע שקול עולה על האונייה, "נקמה בלב ים", שעליו חתום הבמאי הצרפתי ז'אן-פרנסואה רישה ("נחיתת חירום", "נמלטת"), הופך באחת לחלטורה מתישה, אנונימית ונטולת עניין. סטיית'האם חובר לקצינת משמרת טובת לב (אנאבל ווליס), שלא באמת קשורה לפושעים שמסתובבים על הספינה (ושרק רוצה לחזור הביתה לבת שלה), ויחד השניים ממהרים לחשוף את מזימת הסחר בבני אדם. בין לבין, סטיית'האם מסתובב במסדרונות הצרים תוך כדי שהוא מחסל את הרעים בזה אחר זה, מטווח קרוב מאוד, ובלי יותר מדי חוכמות.
על הנייר, "נקמה בלב ים" אמור להיות סוג של "מת לחיות", כשאת מגדל נקטומי מחליפה כאן האונייה. אלא שכבר ראינו כמה וכמה ורסיות של הסיפור הזה שהיו מוצלחות ויצירתיות לאין שיעור (המוצלחת מכולן היא ככל הנראה "מצור ימי", בכיכובו של סטיבן סיגל).
למרות שלסטיית'האם יש את אותה תספורת כמו ברוס וויליס, כאן גם מסתיים הדמיון. סטיית' אף פעם לא היה דברן גדול, אבל בסרטיו האחרונים האדישות שלו שוברת שיאים חדשים. יש הבדל בין חוסר הומור לבין חוסר השקעה, ואין ספק שכאן מדובר באפשרות השנייה. להוציא כמה דקות במצטבר, שבמהלכן גיבורנו מפרק את הרעים במכות, נראה שהבנאדם פחות או יותר ישן בעמידה. קשה להאשים אותו. אם הייתי מוצא את עצמי מככב בסרט כה שגרתי ונוסחתי, סביר להניח שגם אני הייתי נתפס מנקר.
החדשות הטובות הן שגם סטיית'האם מבין שהוא הגיע למבוי סתום, ולכבוד יום הולדתו השישים, שיחול בשנה הבאה, הוא מתכנן לנו הפתעה מיוחדת. בקומדיית האקשן "ג'ייסון סטיית'האם גנב את האופניים שלי", שמתוכננת לצאת בקיץ 2027, כוכב האקשן יגלם את עצמו, והעובדה שדיוויד ליץ' ("ג'ון וויק", "פצצה בלונדינית", "הכפיל", "רכבת הקליע") אמון על הבימוי גם מבטיחה שהפעם התוצאה לא תהיה מחופפת ומחולטרת.
סטיית'האם כבר הוכיח בעבר שכישוריו הקומיים יכולים להיות לא פחות חדים מכישוריו בשבירת מפרקות (ע"ע "מרגלת", "קראנק", "סנאץ'", "הובס ושואו" וכיו"ב). בהחלט הגיעה העת שיזכיר לנו שוב. פוזת כוכב האקשן השתקן (והעצלן) מיצתה את עצמה מזמן. סטיית'האם ראוי לפרויקטים הרבה יותר איכותיים מ"נקמה בלב ים". כנ"ל המעריצים שלו.
"נקמה בלב ים", ארה"ב 2026
ציון: 2 כוכבים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו