בישראל אסרו על קטינים לצפות ב"איש הגלידה" - והאזהרה מוצדקת

סרט האימה השערורייתי נהנה מהייפ בדמות אזהרת צפייה חריגה בשל האלימות הגרפית המזעזעת שבו • מי שמחזיק בקיבה חזקה ובחוש הומור מעוות דווקא עשוי ליהנות

"איש הגלידה". צילום: יחצ

מוכר גלידה קריפי ואילם (ארי מילן) מגיע לעיירה פרברית מנומנמת בשיא החמסין. הילדים המאושרים צובאים על המשאית שלו, ומחסלים לו את כל הסחורה. הטוויסט? הגלידה המדוברת בעצם מהפנטת את החבר'ה הצעירים שזוללים אותה, והופכת אותם לפסיכופטים רצחניים.

זוהי תמצית עלילתו של "איש הגלידה", סרט סלאשרים סדיסטי, קיצוני וחסר הגבולות שעלה לרגע לכותרות לאחר שהמועצה לביקורת סרטים הוציאה אזהרה חריגה לגביו בשל האלימות הגרפית המזוויעה והבלתי פוסקת שכלולה בו.

"איש הגלידה", צילום: יחצ

אכן מדובר בסרט אלים מאוד, ואין באמת ספק בנוגע להיותו חולני, שערורייתי, מזעזע ומעורר חלחלה. עם זאת, כל מי שמכיר ומחבב את גוף העבודות המדמם - והלעיתים גם די משעשע - של התסריטאי-במאי היהודי-אמריקאי איליי רות' ("בקתה ביער", "הוסטל", "חג ההודיה") בוודאי היה מתאכזב אם לא כך היה הדבר. שכן בשני העשורים האחרונים רות' הפליא לחצוב לעצמו נישה נכבדת בשוליו הפרועים של ז'אנר האימה, וסרטיו אף פעם לא התאפיינו בטעם טוב ובאיפוק. אם כבר, להיפך.

כך גם הפעם. "איש הגלידה" הוא אמנם זוועתון דל תקציב עם שאיפות צנועות, שלא יחדש הרבה למי שראה כמה סרטי אימה קיצוניים בימיו.

"איש הגלידה", צילום: יחצ

אבל רות', שגדל על ברכיהם של סרטי חברת "קנון", של מנחם גולן ויורם גלובוס, יודע בדיוק מה הוא עושה, ואם אתם אוהבים את סוג הקולנוע הזה - שמנסה למזג באופן ממזרי בין האסתטיקה הטראשית והרנדומלית של שנות השמונים והתשעים, לבין האירוניה, המודעות העצמית והרגישות המוגברת שמאפיינים את המאה ה-21 - סביר מאוד להניח שתצאו מן האולם מרוצים ועם חיוך שטני על הפנים.

העלילה מתמקדת בילדון חלשלוש ומפסידן בשם ג'ארד (צ'רלי זלצר), שסובל מהצקות של בריונים. בנוסף לכל צרותיו, ג'ארד גם רגיש ללקטוז, כך שאין באפשרותו לקחת חלק בחגיגת הגלידה הגדולה שהולכת ומתפשטת בשכונת מגוריו.

מזל גדול. כי עד מהרה ג'ארד מבחין שמשהו ממש אינו כשורה. כל הילדים שאוכלים מהגלידה המדוברת מתחילים להתנהג מוזר, וכשהלילה יורד, הם אף מגדילים לעשות ורוצחים את הוריהם (בדרכים יצירתיות ומחליאות, ובהנאה גלויה, יש להוסיף).

"איש הגלידה", צילום: יחצ

עם עלות השחר, אורגיית האלימות נודדת לבית הספר, והתלמידים המהופנטים מתפנים כדי לחסל את מוריהם. ילדה אחת מסתובבת בחצר כאשר ראשה הכרות של אמה מונח תחת זרועה. ראשים נוספים נערפים ונמחצים בידי חפצים כבדים (כמו נדנדות ומטפי כיבוי). פלגי גוף נחתכים ונתלשים זה מזה בעזרת מסורים חשמליים. איברים פנימיים נשלפים החוצה ומשמשים למשחקי ילדים כמו קפיצה על חבל ו"גומי". הכל נעשה תוך כדי צהלות שמחה, כמובן.

רות' לא המציא שום דבר. ילדים רצחניים כיכבו כבר בסרטים רבים, כמו "ילדי התירס" ו"כפר הארורים", למשל, ורק לאחרונה פגשנו בקבוצת ילדים בלתי נשכחת ב"שעת הנעלמים" ("Weapons").

הגרסה של רות' אמנם עושה מאמצים נכבדים כדי להפוך לכם את הבטן וכדי לגרום לכם לעצום את עיניכם בגועל ובסלידה. אבל כאמור, יש בה גם הרבה הומור ומודעות עצמית, וניכר שהיוצרים מבקשים למקם את עצמם בתוך מסורת מפוארת שכוללת סרטים "שערורייתיים" כמו "המנסרים מטקסס", מחד, וסרטים קצת פחות רציניים (אבל לא פחות גועליים) כמו "The Evil Dead", מנגד.

איש הגלידה, צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג

מלבד רפרנסים חביבים ומאוד לא צפויים ל"גלנגרי גלן רוס" הקלאסי (סרט שאף ילד בבית ספר יסודי באמריקה לא אמור להכיר) ולדמויות פוליטיות לא רלוונטיות כמו ג'יימס קארוויל ומיט רומני, "איש הגלידה" גם שואב השראה לא מבוטלת מעולם הדימויים של איצ'י וסקראצ'י - החתול והעכבר המצוירים שרוצחים זה את זה בלופ אינסופי ב"משפחת סימפסון".

גם הטוויסט הגדול והמאוד ניהיליסטי של הסרט, שמגיע רגע לפני עלות הקרדיטים, נועד בעיקר כדי לסחוט צחקוק המום, ולא כדי לגרום לכם לשקוע בדיכאון קיומי לנוכח אכזריותו של העולם.

רות', מצדו, משתדל מאוד שלא לפספס הזדמנות כדי להגעיל ו/או להצחיק. בשעה שהוא נרדף בידי ילדים שמנסים להרוג אותו, למשל, ג'ארד עוצר לרגע כדי לקשור את שרוכי נעליו. גם בשלב מאוחר יותר, כשהילדים הלא נגועים משוחחים עם אדם מבוגר שמסביר להם כיצד יוכלו לנטרל את האיום של איש הגלידה, האווירה נותרת מטופשת ומשעשעת, מה שמוסיף להפתעה שמגיעה מעט אחר כך.

"איש הגלידה", צילום: יחצ

ל"איש הגלידה" אין את התקציב או את האמביציה כדי להיות יותר ממה שהוא - וזה בסדר גמור. העלילה קצת נתקעת ברגע שההתרחשויות עוזבות את בתי המגורים ועוברות לבית הספר, ובאופן כללי מדובר ביצירה שמגבלותיה החומריות והקונספטואליות ניכרות לעין. אבל עבודת האיפור מצוינת לכל אורך הדרך, וכך גם השימוש באביזרים פרוסתטיים - וזה מה שבאמת חשוב בסרט מסוג זה. שההגעלות יגעילו, ושההצחקות יצחיקו.

אם לא התברכתם בקיבה חזקה (ובחוש הומור קצת מעוות), אין לכם מה לחפש כאן. לעומת זאת, אם נמאס לכם מסרטי ההמשך הסטריליים והלא נגמרים בסדרת "צעקה" ו"לזמן את הרוע", וחשקה נפשכם בזוועתון אולד-סקולי מחוספס ומופרע שלא משחק לפי הכללים של האולפנים הגדולים, "איש הגלידה" הוא ללא ספק הסרט בשבילכם. אבל רק אם אתם בני שמונה עשרה ומעלה.

הצעירים מביניכם יצטרכו לעשות את מה שאנחנו עשינו בשנות השמונים. כלומר, לחכות שהסרט יגיע לפלטפורמות הצפייה הביתיות. רק תשתדלו שלא לצפות בו עם ההורים.

 "איש הגלידה", ארה"ב 2026

ציון: 3 כוכבים

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר