הבמאי גרג אראקי ("דור מזויין", "עור מסתורי") מייבא את הניינטיז אל המאה ה-21 ב"בוסית בהפרעה" ("I Want Your Sex" במקור) – סאטירה רומנטית-ארוטית פרובוקטיבית וצבעונית שמתנהגת כאילו תרבות הווק וחוקי הפוליטקלי קורקט אינם חלים עליה. התוצאה אולי לא תשנה את חייכם באופן דרמטי, אך היא ללא ספק מקורית ומרעננת מספיק כדי להצדיק הליכה לקולנוע.
קופר הופמן (הבן של פיליפ סימור ז"ל) מככב בתור אליוט – בחור בן עשרים וקצת שמתחיל לעבוד כעוזר אישי בגלריה יוקרתית ואופנתית לאמנות מודרנית. אוליביה וויילד, שמככבת בימים אלה גם בקומדיית הסקס המבדרת "ההזמנה", מגלמת את הבוסית שלו, אריקה - אמנית מצליחה שמחליטה להפוך את אליוט התמים לעבד המין הצייתן שלה (בהסכמה מלאה, כמובן).
בתחילה הכל נראה מושלם, ומערכת היחסים הסוערת והלא צפויה בין השניים ממלאת את אליוט בעונג, באושר ובסיפוק. המאהבת הסקסית והמנוסה שלו לוקחת אותו לסיור מודרך במחוזות ה-BDSM ומסייעת לו להגשים את כל הפנטזיות הכי פרועות שלו.
אך כמובן שהעניינים יוצאים משליטה, ועד מהרה חייו של אליוט מתבלגנים באופן רציני ביותר. גרוע מכך, הוא גם מתחיל להתאהב באריקה (שנותרת אדישה ועניינית, ושאינה חולקת את תחושותיו בשום צורה).
מכיוון שהסרט מתחיל מהסוף, ונפתח בסצינה שבה רואים את אריקה צפה ללא רוח חיים בבריכת השחייה בביתה - ואז קופץ לראשית הסיפור כדי להסביר לנו כיצד הגענו לכאן - אנו כבר יודעים שהרומן בין השניים לא יסתיים בטוב. אבל אל דאגה. הדברים אינם ברורים וצפויים כפי שהם נדמים בתחילה.
החיבור בין קופר הופמן ואוליביה וויילד עובד מצוין ומניב לא מעט צחוקים, כאשר המבוכה והבלבול של אליוט מפליאים להשלים את התנהגותה הכוחנית והנבזית של המעסיקה שלו. סביבם תוכלו למצוא גלריה מרשימה של שחקני משנה מוכשרים שמעשירים את היצירה בנוכחותם, ושמלוהקים כולם באופן מושלם.
מייסון גודינג ("צעקה 5", "צעקה 6" ו"צעקה 7") מגלם את זאפ, עובד ותיק יותר בגלריה שהופך לחונך של אליוט, צ'ייס סוי וונדרס ("הסטודיו"), מגלמת את חברתו הטובה ביותר, ג'וני נוקסוויל ("ג'אק-אס") ומרגרט צ'ו ("דרכים צדדיות") מופיעים בתור בלשי המשטרה שגובים את עדותו של אליוט (אחרי שגופתה של אריקה נמצאת צפה ללא רוח חיים בבריכה, מיד בסצינת הפתיחה, כאמור), ואילו כוכבת הפופ צ'רלי XCX מגיחה בתור בת הזוג האנטיפתית והפריג'ידית של אליוט (ומפגינה יכולות משחק לא רעות בכלל).
בתוך כך, קשה שלא להתפעל מהקאמבק של גרג אראקי, שחוזר לפעילות לאחר הפסקה של תריסר שנים. בשנות התשעים הוא היה אחד הבמאים הקווירים העסוקים והבולטים בארצות הברית ובעולם, ועל אף שמעולם לא זכה לחיבוק מהמיינסטרים, עם הזמן רבים מסרטיו רכשו לעצמם מעמד של קאלט.
הקלילות, החוצפה והכיף ההדוניסטי האגבי שהוא מביא לפרויקט הנוכחי שלו, יחד עם הנחישות שלו להוציא את צופיו הצעירים משלוותם ומאזור הנוחות שלהם, בהחלט מעוררים הערכה, וגם די מרשימים (לנוכח העובדה שאראקי יחגוג יומולדת 67 השנה).
בערך בחצי הדרך, התסריט יורד מהפסים, וככל שהסרט ממשיך הסיפור הופך ליותר ויותר מטורלל ומטופש (ולפחות ופחות אמין). וגם הסאטירה שלו על עולם האמנות אינה מעמיקה או מצליפה במיוחד. אין דבר. באורך של תשעים דקות בלבד, "בוסית בהפרעה" נותר ממוקד במטרה ולא בוחן את סבלנותו של הקהל.
אין ספק שהחצי הראשון של הסרט מהודק, מנומק ומוצלח יותר. אך לאחר שיצאתי מן האולם, עדיין שמחתי שהלכתי לקולנוע כדי לצפות בו.
הוא הזכיר לי את הימים שבהם היו בהוליווד שפע של יוצרים עצמאיים שניחנו במגע אישי וסגנון מובחן. הוא הזכיר לי את הימים שבהם לא היה צריך לחשוב אלף פעמים לפני שאומרים כל דבר. הוא הזכיר לי את הימים שבהם סקס לא היה בהכרח משהו שצריך להימנע מלהתפלש בו ולעסוק בו, רק כי ככה בני דור ה-Z החליטו. ברוך שובך, גרג אראקי. כיף שחזרת. כמה שהיית חסר.
"בוסית בהפרעה", ארה"ב 2026
ציון: 3.5 כוכבים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו