עולם הקולנוע בספרד הוכה השבוע בתדהמה ובעצב עמוק עם היוודע דבר מותו של השחקן מנולו סולו, אחד השחקנים המוערכים ביותר ב-25 השנים האחרונות של הקולנוע הספרדי.
סולו הלך לעולמו בגיל 62 לאחר מאבק במחלת הסרטן. בשנים האחרונות סולו היה שחקן נוכח ומוערך בכל פלטפורמה אפשרית - קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון.
מ"המבוך של פאן" ועד לזכייה בפרס הגויה
סולו נולד באלחסירס וגדל בסביליה. במהלך הקריירה הענפה שלו הוא לקח חלק בלמעלה מ-50 סרטים ובמספר כמעט זהה של סדרות טלוויזיה, על רוב תפקידיו זכה לשבחי המבקרים ולשורה של פרסים והכרה בינלאומית.
בשנת 2016 קטף את פרס ה"גויה" (האוסקר הספרדי) היוקרתי על תפקידו בסרט "זעמו של איש סבלני". לאורך השנים הוא זכה לארבע מועמדויות נוספות לפרס זה, כולל השנה, על הופעתו בסרט "הבית הפורטוגלי".
ברזומה המרשים שלו ניתן למצוא תפקידים בסרטים בולטים ומוערכים כמו "B, la película" (2015), "הבוס הטוב" (2021) ו"לעצום עיניים" (2023) של הבמאי ויקטור אריסה, וכן בסדרת הטלוויזיה "האנטומיה של רגע" (2025). בנוסף, סולו זכה לעבוד עם כמה מהבמאים הגדולים בעולם, ביניהם גיירמו דל טורו בסרט הפנטזיה האייקוני "המבוך של פאן" (2006), אלחנדרו גונזלס איניאריטו בסרט "ביוטיפול" (2010), וחוסה לואיס קוארדה.
המחווה לאביו וההתחלה המפתיעה ב"דרגון בול"
מאחורי השחקן המוערך עמד סיפור אישי נוגע ללב. שמו האמיתי היה מנואל פרננדס סראנו, אך הוא בחר לאמץ את שם המשפחה "סולו" (Solo) כמחווה לאביו, שהלך לעולמו כאשר מנולו היה בן 14 בלבד.
לפני שכבש את המסך הגדול, סולו טיפח אהבה גדולה למוזיקה. בשנות ה-90 הוא שימש כנגן בס וגיטרה במספר להקות רוק בסצנת המוזיקה של סביליה. מעריציו הרבים עשויים להיות מופתעים לגלות שאת צעדיו הראשונים בעולם המשחק, בתחילת שנות ה-90, הוא עשה בכלל מאחורי המיקרופון כמדבב - כשתרם את קולו לגרסה הספרדית של סדרת האנימה המצליחה "דרגון בול".