אתם לא יכולים לראות את "האודיסיאה" בישראל כמו שהבמאי התכוון

הסרטים של כריסטופר נולאן משווקים כאירועים שחייבים לראות על המסך הגדול – רצוי ב־IMAX. אלא שגם אם רכשתם כרטיס לאולם IMAX בישראל, כנראה שאתם עדיין לא רואים את הסרט בפורמט שנולאן רצה. לא כי בחרתם באולם הלא נכון, אלא מפני שהאולם הזה פשוט לא קיים כאן.

בישראל פועלים כיום שלושה אולמות IMAX רשמיים – בפלאנט ראשון לציון, ירושלים ובאר שבע. הם מציעים מסך גדול, מערכת סאונד עוצמתית ותמונה שמותאמת לפורמט, אבל אין באף אחד מהם הקרנת IMAX על פילם 70 מ"מ. ישראל גם אינה מופיעה ברשימת האולמות שמקרינים את "האודיסאה", סרטו החדש של נולאן, בגרסת IMAX 70 מ"מ.

כדי להבין את ההבדל, צריך להבין ש־IMAX הוא כבר לא פורמט אחד. השם מופיע על אולמות בגדלים שונים, עם מקרנים שונים ועם יחסי תמונה שונים. גרסת הדגל שנולאן מקדם משתמשת במצלמות פילם IMAX של 65 מ"מ ובהקרנה על עותק 70 מ"מ. הפילם נע בתוך המצלמה לרוחב, וכל פריים תופס שטח גדול בהרבה מזה של פילם קולנוע רגיל. התוצאה היא תמונה עם כמות עצומה של פרטים, שאפשר להקרין על מסך בגובה של כמה קומות בלי שתיראה מטושטשת.

אבל מבחינת נולאן, החדות היא רק חלק מהעניין. IMAX מלא מוצג ביחס תמונה של 1.43:1, כלומר תמונה הרבה יותר ריבועית מהמלבן הרחב שאנחנו רגילים לראות בקולנוע. הוא לא מוסיף מידע בצדדים, אלא פותח את הפריים למעלה ולמטה. המסך ממלא חלק גדול יותר משדה הראייה, וכך הצופה אמור להרגיש שהוא לא מסתכל על הסרט מרחוק, אלא נמצא בתוכו. נולאן תיאר את האפקט כתחושה כמעט תלת־ממדית, גם ללא משקפיים.

אלא שהפורמט הזה הוא כאב ראש כלכלי וטכני. המצלמות גדולות, כבדות ורועשות, מחסניות הפילם מאפשרות לצלם דקות בודדות בכל פעם, והחומר דורש פיתוח, שינוע ואחסון מיוחדים. גם האולם עצמו זקוק למסך גבוה, מקרן ענק, תחזוקה מקצועית ולעיתים גם מקרין שעבר הכשרה מיוחדת. פלאנט עצמה מציינת שההשקעה באולם IMAX גבוהה ביותר מפי 15 מההשקעה באולם רגיל בגודל דומה.
והאמת היא שישראל כבר ניסתה.

ב־2004 נפתחה באילת הפירמידה הכחולה – מבנה שנבנה במיוחד סביב אולם IMAX ענק. גם בקריית ביאליק פעל מקרן IMAX 70 מ"מ, וב־2008 הוקרן בו "האביר האפל", הסרט שבו נולאן הכניס לראשונה מצלמות IMAX להפקה הוליוודית גדולה. אלא שהפירמידה באילת צברה חובות, נסגרה ב־2015 ולבסוף נהרסה.

הסגירה לא מוכיחה שאולם כזה לעולם לא יוכל להצליח בישראל, אבל היא ממחישה את הבעיה: מדובר בהשקעה עצומה עבור מספר קטן מאוד של סרטים שבאמת מנצלים אותה. רוב ימות השנה האולם עדיין צריך למכור כרטיסים לסרטים רגילים, שלא זקוקים למסך כזה או למקרן פילם מיוחד.

לכן, כשאומרים לכם לראות סרט "כמו שנולאן התכוון", יש בכך לא מעט אמת, אבל גם לא מעט שיווק. בישראל אפשר לקבל חוויית IMAX גדולה ומרשימה, אבל לא את גרסת ה־70 מ"מ המלאה שהוא צילם ותכנן. כדי לראות אותה באמת, צריך לעלות על מטוס.