הטוב, הרע והאודיסאה: דירוג הסרטים של כריסטופר נולאן

מבאטמן עד אופנהיימר, מחלומות עד חורי תולעת, מאקשן היסטורי רחב יריעה עד לדרמות אישיות עם טוויסט. דירגנו את כל הסרטים של כריסטופר נולאן, מהבמאים המוערכים אי פעם, שלא מפסיק להפתיע ולפרוץ גבולות קולנועיים, מהכי פחות מוצלח לטוב ביותר. ואיפה ניצב "האודיסאה" החדש שלו?  

12. "טנט" (2020)

הכוונות היו טובות והרעיון לכאורה מעניין (לא שכל כך הצלחנו לעקוב אחרי מה שבדיוק קרה שם. מרגלים? טרוריסטים? סוכני CIA? פלוטוניום גנוב?), אבל הביצוע התגלה כמייגע, מבלבל ובלתי קוהרנטי בעליל. גם הדיאלוגים לא היו מובנים, ומה שהיה אמור לסרט אקשן קיצי עם טוויסט של מסע בזמן (בסדר, בסדר, "היפוך זמן" ו"עיוותי מרחב בזמן" למי שמתעקש), התגלה כפרויקט מקושקש שלא חזרנו אליו מאז. עם זאת, מגיע לנולאן קרדיט על כך שהתעקש כי "טנט" יוקרן בקולנוע בתקופת הקורונה, ולא היה מוכן לשמוע על השקה בסטרימינג (מה שלימים הוביל לפרידתו מאולפני וורנר, השותפים הקבועים שלו עד "טנט").

11. "עלייתו של האביר האפל" (2012)

כהמשך ישיר ל"האביר האפל" המופתי שניצב במעלה הדירוג הזה, ציפינו מ"עלייתו" להרבה, הרבה, הרבה מעבר למה שסיפק. לא שזה סרט קומיקס רע, חלילה, ראינו את באטמן בהפקות דלוחות יותר, אבל זה גם לא סרט יוצא דופן. עם הרבה רעיונות שנזרקים לכל הכיוונים, יותר מדי דמויות ואולי גם פחות מדי נשמה, "עלייתו של האביר האפל" פשוט דשדש. נראה שגם התגעגענו להית' לדג'ר כג'וקר.

מה שכן, הדיבור הוא שאולפני וורנר הלחיצו את הבמאי עם לוח זמנים קשוח, בדרישה שיסיים את טרילוגיית איש העטלף שלו כמה שיותר מוקדם. נולאן, בדרך כלל האחרון שנכנע לדרישות אולפנים (בטח לא היום) נאלץ בסופו של דבר להתקפל. לראייה, "עלייתי של האביר האפל" היה הסיקוול שאחרון שעשה.

10. "אינסומניה" (2002)

עם שני כוכבי-על בדמות אל פצ'ינו ורובין ויליאמס, ציפינו ליותר מהמותחן הפסיכולוגי הזה, המבוסס על סרט נורבגי באותו שם. הנופים הלימינליים של אלסקה אומנם העניקו לסרט קסם מורבידי, ותמיד מעניין לראות את ויליאמס בתפקיד מקריפ ואפלולי, אבל השורה התחתונה היא שלא מדובר בסרט "נולאני" טיפוסי כפי שאנחנו מכירים כיום, אלא בהפקה קטנה וצנועה יחסית. עם זאת, חשוב לזכור ש"אינסומניה" הוא בעצם הפרויקט ההוליוודי הגדול הראשון של הבמאי, שהגיע אחרי ההצלחה המטורפת של "ממנטו" - מסרטי האינדי הטובים (והמצליחים) בכל הזמנים. תקופת הסתגלות וכו'.

9. "דנקרק" (2017)

מדהים שסרט מלחמה מרשים כמו "דנקרק" נמצא בתחתית הפילמוגרפיה של כריסטופר נולאן, אבל הנה אנחנו כאן. העלילה מוצגת בשלוש חזיתות לא לינאריות על רקע אחד מהקרבות המכוננים של מלחמת העולם השנייה: באוויר, בים וביבשה. האקשן חזק ואינטנסיבי, הצילומים ובמיוחד הסאונד מרשימים באופן יוצא דופן. מנגד, מדובר בסרט הקצר ביותר של הבמאי עד היום. 106 הדקות הדחוסות שלו רומזות על כך שלא מעט חומר ירד בעריכה כדי לשמור על הקצב המהיר. ועדיין, "דנקרק" זכה באוסקרים בקטגורייות הסאונד והעריכה, כך שארוך יותר זה לא בהכרח טוב יותר.

8. "יוקרה" (2006)

דרמת מתח תקופתית עם אלמנטים מד"ביים על שני קוסמים שהם יריבים מרים? תסמכו על כריסטופר נולאן שיספק את הסחורה המתעתעת. יש בסרט הזה שני טוויסטים רציניים (ועוד כמה וכמה רציניים פחות), אשר הופכים את הקערה על פיה, כך ש"יוקרה" לגמרי מצדיק צפייה חוזרת או שתיים. ובל נשכח את הופעת האורח של דיווייד בואי כממציא ניקולה טסלה. עובדה מעניינת נוספת: הסרט, שנחשב להצלחה סבירה אך לא מרשימה, הופק בתקציב מצומצם של 40 מיליון דולר - האחרון של הבמאי בסדר הגודל הזה.

7. "בין כוכבים" (2014)

מסרטיו השאפתניים ביותר של נולאן, וייתכן שגם הפרויקט הכי מלודרמטי שלו, לטוב ולרע. חורי תולעת גלקטיים שמאפשרים מסע בזמן וקיצור זמנים של מסעות חלליים, קיום אפשרי של חוצונים, פרדוקסים מאתגרים על תורת היחסות ואפקטים מיוחדים חסרי תקדים (שזכו באוסקר) - והכל כשגורל המין האנושי נתון בסכנה אלא אם כן מת'יו מקונוהיי וצוותו ימצאו לנו כוכב לכת ראוי לעבור אליו, כי מצבו של כדור הארץ בקטנים. יש ב"בין כוכבים" הרבה מה לעבד ואם לא מתרכזים אז גם לאבד - ייתכן שהרבה מדי. התרשמנו, הערכנו, אבל לא לגמרי עפנו.

6. "באטמן מתחיל" (2005)

שובר הקופות עתיר התקציב הראשון של נולאן עם כריסטיאן בייל כאיש העטלף עשה היסטוריה בכך שהעניק לז'אנר גיבורי-העל נופך מציאותי, מחוספס ובוגר יותר, בטח לעומת התיאטרליות המוחצנת והילדותיות המסויימת של סרטי באטמן הקודמים משנות ה-80 ו-90, שכבודם (בחלקו) מונח. חוץ מזה, הסרט הניח את היסודות ליצירת המופת שהגיעה אחריה. קחו נשימה עמוקה, נכנסים לחמשת הגדולים.

5. "אופנהיימר" (2023)

העובדה שסרט בן שלוש שעות על פיתוח פצצת האטום, ש-99 אחוזים ממנו הם דיבורים נטו וחלקו הוקרן בשחור-לבן, הצליחה להחזיק אותנו מרותקים במשך 180 דקות, ראויה לשבח. לא רק אנחנו חושבים ככה, עובדה שנולאן קיבל את אוסקר הבימוי על "אופנהיימר", שגם נבחר לסרט הטוב ביותר בטקס של אותה שנה. החלטת הבמאי לא להציג פיצוץ גדול בסוף הסרט ולהתמקד במקום בסיפוריהם האישיים של הדמויות ובהשלכות הפסיכולוגיות של מעשיהן, אומנם איכזבה צופים שציפו לראות על המסך "בום" אדיר והרגישו מרומים עם עליית הכתוביות, אבל זה חלק מההימור שנולאן לקח.

אגב, "אופנהיימר" החזיק בתואר הסרט הביוגרפי המצליח בכל הזמנים עד ש"מייקל" הדיח אותו מהפסגה לפני שבועות בודדים.

4. "ממנטו" (2000)

סרט הפריצה של נולאן. הפקת האינדי הצנועה הזו כבשה את העולם בסערה והעיפה לנו את המוח בזכות המבנה הייחודי שלה: העלילה מתרחשת בחלקה מהסוף להתחלה, כשאנחנו מנסים להשלים ביחד עם הגיבור, לני שלבי (גאי פירס), הסובל מאמנזיה, את חלקי הפאזל ולהבין ביחד איתו מי רצח את אשתו. אנחנו עושים את זה באמצעות פתקים וקעקועים ששלבי השאיר מאחוריו, והמתח מורט עצבים.

3. "האודיסיאה" (2026)

סרטו החדש של כריסטופר נולאן הוא לטעמנו היצירה הקולנועית השלישית הכי טובה שלו. לא נעסוק בעלילה ונחשוף ספויילרים שכן האפוס חסר התקדים הזה על מסעו המיתולגי של אודיסיאוס עלה לאקרנים השבוע, אבל נכון לעכשיו גם מדובר בסרט הראשון של השנה שהצפייה בו היא בגדר חובה. הומרוס היה גאה. תסמכו עלינו.

2. "האביר האפל" (2008)

מה לא נאמר על המשכון הקומיקס הזה. הפרק האמצעי בטרילוגיית באטמן של נולאן הוא ככל הנראה סרט גיבורי העל הטוב בכל הזמנים, ולא רק בזכות הופעתו המהפנטת של הית' לדג'ר המנוח כג'וקר הפסיכופט. אנחנו זוכרים את היטב את סצנת שוד הבנק בתחילת הסרט שהותירה אותנו המומים, ומשם זה רק הלך והשתפר. "האביר האפל" הכפיל, שילש וריבע את האפקטיביות של "באטמן מתחיל" כסרט גיבורי-על "מציאותי". מעבר לקונצנזוס שמדובר ביצירת מופת קולנועית, מדובר בהישג תרבותי שסייע בעיצוב התקופה ההיא.

1. "התחלה" (2010)

אומנם בחירה לא קונבנציונלית לסרט הכי טוב של נולאן, אבל הדירוג הזה אובייקטיבי. מציאות בתוך חלום בתוך מציאות בתוך חלום. הגבולות מטשטשים ולכו תדעו מה אמיתי ומה לא, עד לסוף השנוי במחלוקת שגרם לנו לתהות מה באמת קרה שם. ובכל זאת, מעלליו של דום קוב (ליאונרדו דיקפריו), אדם שניחן ביכולת "לגנוב מחשבות" ממוחם של אנשים ישנים ואף להשתיל בהם מחשבות חדשות, הדהימו אותנו. תוסיפו לזה אלמנטים אישיים נוגעים ללב ואפקטים מיוחדים מרשימים לא פחות (כולל כמה אוסקרים בקטגוריות החזותיות והסאונד), ותקבלו סרט שלא הפסקנו לחשוב עליו ולנתח את העלילה שלו במשך ימים אחרי שיצאנו מהפרמיירה – יותר מכל סרט אחר של הבמאי. והצלחה נמדדת בזה, לא?

אזכור של כבוד: "מעקבים" (1998)

טכנית מדובר בסרט הביכורים של נולאן, מותחן פשע שהוא פחות או יותר הפיק בעצמו בתקציב אפסי ומימן מכיסו הפרטי. בדומה ל"ממנטו" שהגיע אחריו, גם "מעקבים" מציג עלילה לא לינארית, במרכזה עומד סופר בודד אשר עוקב אחרי זרים ברחוב כדי לקבל מהם השראה – ונסחף בעל כורחו לתוך עולם של פשע וסכנה. מכיוון שאורכו של הסרט הפרטי והנסיוני הזה, שהוצג על מסכי קולנוע מועטים, הוא 70 דקות בלבד, קשה לשלב אותו בדירוג הרגיל. עם זאת, בלי "מעקבים" לא היינו מקבלים את כל האחרים.