אחרי עשור שבו בעיקר גילם את גיבור־העל אנטמן, פול ראד (57) חוזר לגודל טבעי כדי לגלם אדם רגיל ב"פזמון חוזר" - דרמה קומית מוזיקלית של הבמאי האירי ג'ון קרני ("פעם אחת", "התחלה חדשה", "מועדון שנות ה־80").
ראד מגלם את ניק פאוור, מוזיקאי אמריקני עם חלומות גדולים, שמתאהב במעריצה אירית במהלך סיבוב הופעות של להקתו באירופה ומחליט להשתקע בדבלין ולהקים איתה משפחה.
עשור וחצי מאוחר יותר, ניק הוא הסולן של להקת חתונות פופולרית שמסתובבת ברחבי אירלנד ומשמחת זוגות ביום חגם. אמנם הוא לא הגשים את שאיפותיו המוזיקליות, אך הוא עדיין נשוי באושר ויש לו בת מתבגרת שאותה הוא מעריץ.
אלא שבאחת מהחתונות שבהן מופיעה הלהקה של ניק נוכח גם כוכב פופ אמריקני בשם דני (כוכב הפופ האמיתי ניק ג'ונאס), שמתקשה לבסס את מעמדו כאמן סולו, עכשיו כשלהקת הבנים שבה היה חבר התפרקה. אחרי שהמסיבה מתפזרת, השניים מוצאים את עצמם מבלים לילה ידידותי ויצירתי בנגינה משותפת, ובמהלכו ניק משמיע לדני שיר ישן ולא גמור שכתב.
הדבר מתברר כטעות גדולה: כמה חודשים לאחר מכן, ניק נדהם לגלות שדני גנב את השיר הלא גמור שניק השמיע לו במהלך אותו סשן מאולתר, הפך אותו ללהיט ענק - ולא נתן לו כל קרדיט.
מה יעשה ניק כעת? האם יצליח לדבר לליבו של דני, שמתעלם מפניותיו, ולגרום לו להודות שלא הוא חתום על הלהיט? האם יוכל להוכיח לעולם (ולמשפחתו האהובה) שהשיר אכן שלו? בואו נגיד שהסיכויים לא נראים טובים במיוחד.
"אני מאוד אוהב לנגן", אומר ראד בחיוך במהלך שיחה מקוונת עם עיתונאים בינלאומיים לרגל יציאת "פזמון חוזר" בישראל, "אבל אני בהחלט מודע לכך שאני לא מוזיקאי מקצועי. כלומר, אני ממש לא מסוג הגיטריסטים שאנשים אומרים להם 'יאללה, בוא נגן לנו משהו, אנחנו רוצים לשמוע אותך'. אני מנגן הרבה, אבל בדרך כלל אני עושה זאת לבד ועבור עצמי.
"במקרה הזה", הוא ממשיך, "הייתי מוקף במוזיקאים אמיתיים, ופשוט קיוויתי לטוב. רציתי לחשוב שהעבודה עם זמר מעולה כמו ניק תגרום לי להרים את הרמה שלי. רציתי להיענות לאתגר.
"במקום להרגיש מאוים מהסיטואציה, ניסיתי להצטרף ולקחת חלק. הייתי קצת מתוח, כי זה לא באמת דבר שאני עושה לפרנסתי, אבל זה גם היה תפקיד חלומי ומאוד מלהיב עבורי, ואהבתי כל היבט שלו".
ראד מפרגן לכוכב המשנה המפורסם שלו, ואומר שהוא היה מספיק נחמד וסבלני כלפיו בעת הצילומים כדי שיוכל להרגיש בנוח. גם הבמאי ג'ון קרני, שמצטיין בעשיית סרטים מוזיקליים מסוג זה, הבהיר לו מייד שהוא רואה בו שותף יצירתי מלא לתהליך.
"גם ג'ון מוזיקאי, כמובן", אומר ראד. "הוא כל הזמן הסתובב עם גיטרה, וניגן לעצמו בין טייק לטייק. אבל הוא לא אוהב להיות בפרונט. הוא אוהב להיות חלק מלהקה, והוא אוהב לשתף פעולה. כך הוא גם מביים - כמו מוזיקאי שעושה חזרה עם הלהקה שלו.
"לפעמים עבדנו על סצנה, ופתאום קרה משהו מעניין וכולם אמרו 'רגע, רגע, בואו נמשיך לפתח את הרעיון הזה'. כמו בחזרה, כשהגיטריסט מנגן פתאום מהלך אקורדים יפה שגורם לכולם לעצור ולהגיד 'בואו נמשיך לנגן את זה, בואו נשחק עם זה קצת'. יש ספונטניות וחיות אמיתית בדרך שבה ג'ון מתזמר סצנה".
אף שמדובר בתפקיד עם אלמנטים דרמטיים, ראד מספר שהוא ניגש לדמותו של ניק כפי שהוא ניגש לכל תפקידיו. "קומדיה ודרמה הן דברים שחיים יחד בשלום", הוא אומר. "בחיי האישיים אני מתמודד עם מתח, חוסר ביטחון וחוויות טראומטיות באמצעות הומור.
"אני משלב הומור גם בתפקידים דרמטיים, כי זה מה שאני עושה בחיים. אבל בסופו של דבר, כל מה שיכולתי לעשות הפעם זה להתמקד במה שניק מרגיש בכל רגע נתון, ולנסות לשחק את זה בצורה כמה שיותר אמיתית".
"מה שלום איירון מן?"
הקריירה של ראד קיבלה תפנית חדה באמצע העשור הקודם, כשהצטרף ליקום הקולנועי של מארוול בתור אנטמן - כך שהוא בהחלט יכול היה להזדהות עם הלחצים הרבים שעימם מתמודד דני, כוכב הפופ המפורסם שמוכרח לשחרר להיט כדי להישאר רלוונטי.
עם זאת, נשמע שהשחקן הוותיק בעיקר נהנה ממעמדו החדש יחסית. אולי מפני שהפרסום הבינלאומי הגיע אליו בשלב מאוחר יחסית בחיים.
"באופן טבעי, יש דברים שהפכו למסובכים עבורי מאז שהתחלתי לעשות את הסרטים של מארוול", הוא אומר. "אלה היו הסרטים הראשונים שעשיתי שהיו מיועדים גם לילדים, והחיים שלי בהחלט השתנו בצורה דרסטית בגללם. פתאום הייתי יוצא מהבית וילדים היו ניגשים אלי ושואלים 'אז מה שלום איירון מן?'.
"זה היה דבר חדש. אבל אני נוטה לא לדבר על הקשיים שמתלווים לפרסום, כי זה נושא מגוחך שגורם לך להישמע כמו שמוק אמיתי.
"על כל פנים", מסכם ראד, "הדרך שבה אני בוחר תפקידים לא השתנתה. כשאני קורא תסריט, אני פשוט שואל את עצמי 'האם אני הייתי רוצה לראות את הסרט הזה?'. זה עדיין כוכב הצפון עבורי. אל כל פרויקט שעשיתי הגעתי עם אותה גישה אופטימית ועם התחושה שיכול לצאת ממנו משהו טוב.
"הסרטים לא תמיד מצליחים, וזה יכול להיות מאוד מדכדך לפעמים, אבל הצלחה עבורי לא נמדדת בקופות. כי גם אם הסרט יוצא גרוע ונכשל - החוויה של לעשות אותו חשובה לי לא פחות, ורוב החוויות שלי עד כה היו מצוינות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו