הנפילה של DC וג'יימס גאן: "סופרגירל" הוא אכזבה מוחלטת

שנה שלמה חלפה מאז צאת "סופרמן" – סרט גיבורי העל המבדר והמושקע של ג'יימס גאן, שביקש לאתחל מחדש את יקום גיבורי העל של אולפני DC (אחרי עשור וחצי שבהם אולפני מארוול הותירו אותם הרחק-הרחק מאחור).

שנה שלמה שבה גאן ושותפיו היצירתיים היו יכולים, צריכים ואפילו חייבים לוודא שהסרט הבא ברשימתם ימשיך את תהליך הבנייה המבטיח שהחל בקיץ שעבר. למרבה התדהמה והצער, הם נכשלו במשימתם באופן רציני ביותר.

לא רק ש"סופרגירל", הסרט השני ביקום הקולנועי הנוכחי של DC, אינו מצליח להמשיך את השוונג, לשמור על רמתו של "סופרמן", ולהותיר את צופיו עם טעם לעוד - אלא שהוא גם משיב אותנו היישר למקום המאוד לא מהנה (והמאוד לא איכותי) שבו היינו תקועים לפני בואו של גאן.

זהו סרט גיבורי על גנרי, עייף ונטול כיף שבאופן די מפתיע, לא ממש יודע מה לעשות עם הגיבורה שלו (שמגולמת בידי מילי אלקוק החביבה והמבוזבזת). הרפתקת חלל לא מושקעת, לא מלהיבה ולא מקורית, שלא מצליחה להכניס את עצמה להילוך ולהמריא.

דמותה של סופרגירל – בת דודתו הצעירה והמרדנית של סופרמן, כזכור - מעוצבת בצורה מאוד שטחית, מאוד חלקית ומאוד לא חיננית (היא אוהבת להשתכר ולהירדם עם משקפי שמש, וזהו פחות או יותר). לא פשוט לסמפט אותה או להיות בעדה, ולא מהנה במיוחד לבלות בחברתה.

התסריט המקושקש והסתמי, עליו חתומה אנה נוגיירה ("וונדר וומן"), מרגיש כמו ארוחת שאריות ואינו כולל לא הפתעות ולא חידושים. לא תמצאו כאן זכר לקלילות, לשנינות או לתחכום של "סופרמן". אווירת ה"פאנק" – שאפיינה את הסרט ההוא, ושגם כך הילכה באופן מסוכן על גבול הקרינג' – נוכחת כאן ביתר שאת, אך בעיקר מספקת וייב תאגידי ולא אותנטי.

הנבל השכיח והסתמי נראה כמו ניצב מאחד מסרטי "מקס הזועם" שנשלח הביתה לאחר שלא עבר את האודישן. אפילו ג'ייסון ממואה, הבדרך כלל כריזמטי, שצץ כאן בתפקיד משנה כ-לובו (צייד גולגלות אימתני שנראה כמו חבר בלהקת קאברים של קיס), לא מצליח להותיר חותם חיובי.

השירים שצצים בפסקול צפויים ו/או הזויים (בקטע רע), ובכל מקרה מאוד לא אפקטיביים. סצינות האקשן ערוכות בצורה מרושלת ומבולגנת שלא מאפשרת להבין מה בדיוק מתרחש בהן. ועל הומור בכלל אין מה לדבר. בקיצור, "שומרי הגלקסיה" זה לא.

נכון, ג'יימס גאן רק הפיק, פיקח וייעץ הפעם (קרייג גילספי הוא זה שביים). אך היות ש"סופרגירל" עושה מאמצים ניכרים (ודי מביכים, אם לומר את האמת) על מנת לחקות את סגנונו הכה מזוהה של גאן, הנפילה הזאת ללא ספק רשומה על שמו.

הסיפור כל כך בסיסי שזה מכעיס, ובמרכזו ניצבת יתומה רגשנית ונחושה בשם רותי (איב רידלי), שמבקשת לנקום בבריון המפלצתי והחייכן שרצח את משפחתה (השחקן הבלגי מתיאס סכונארטס).

במקביל, בצירוף מקרים קוסמי, אותו בריון מפלצתי וחייכן הוא בדיוק גם זה שמרעיל את קריפטו, כלבה החמוד של סופרגירל (כן, שמעתם נכון, זהו הסרט השני של DC ברציפות שבו קריפטו המסכן משמש כתירוץ תסריטאי).

כעת יהיה על גיבורתנו למצוא את תרופת הנגד תוך 72 שעות – אחרת קריפטו ימות – וכן, כמובן שרותי תצטרף אליה במסעה, ותהפוך במהרה לסוג של אריה סטארק, היתומה הנקמנית מ"משחקי הכס" (רק בלי הכישרון והנוכחות הממגנטת של מייזי וויליאמס, שגילמה את אריה בסדרה הפופולרית).

"סופרגירל" מתכבד להיות הפרויקט הכי חלש של ג'יימס גאן מאז שנבחר להחליף את ג'וס ווידון בתור הגורו המוביל של ז'אנר גיבורי על. גרוע מכך, בחלקים רבים שלו, הסרט ממש נראה ונשמע כמו שכפול דהוי ולא מוצלח של הדבר האמיתי.

האם לדמות של סופרגירל לא הגיע טיפול טיפה יותר רציני? בוודאי שכן. ובמיוחד כאשר סרטי גיבורי על שבמרכזם דמויות נשיות מגיעים למסך לעיתים רחוקות, אם בכלל (ע"ע "באטגירל", שנגנז בידי אולפני וורנר למען הטבות מס, לאחר שכבר צולם והושלם), ונוטים לספוג ביקורת מוגברת (ולרוב לא הוגנת).

מהרגע שבו פרץ לתודעתנו עם "שומרי הגלקסיה", ג'יימס גאן הפגין כשרון רב בבניית קבוצות של אנטי-גיבורים; בכתיבת דיאלוגים קצביים ומשעשעים; בתזמור סצינות לצלילי שירי רוק נשכחים; ובהפיכת דמויות זניחות, נשכחות ולא קוליות לדמויות קאנוניות. אף לא אחד מהכשרונות האלה אינו נוכח ב"סופרגירל".

אולי הסרט הבא של אולפני DC יהווה שיפור. אולי לא. בכל מקרה, מה שלא יהיה, ככה לא בונים יקום קולנועי.

"סופרגירל", ארה"ב 2026

ציון: 2 כוכבים