הדרמה הביוגרפית המרגשת והמצחיקה "מילה שלי", שעוסקת בסיפור חייו של אדם עם סתמונת טורט, חוללה סנסציה בטקס פרסי הבאפט"א האחרון כשכוכבו האלמוני של הסרט, רוברט ארמאיו, גבר על סופרסטארים כמו טימותי שאלאמה וליאונרדו דיקפריו ולקח הביתה את הפסלון בקטגוריית השחקן הראשי הטוב ביותר.
בתוך כך, הדבר היחיד שנותר בזיכרונם של כמעט כולם בסופו של אותו ערב חגיגי היתה התקרית המביכה והמצערת, שבמהלכה ג'ון דיווידסון - האדם האמיתי שעל חייו מבוסס הסרט - קרא קריאות גזעניות קשות אל עבר השחקנים האפרו־אמריקנים מייקל בי. ג'ורדן ודלרוי לינדו, כשאלה עלו לבמה כדי להעניק פרס לקראת סוף הטקס.
מסיבות לא ברורות, במאי המשדר בחר שלא להשתיק את הקריאות הלא רצוניות והבלתי נשלטות של דיווידסון כשהטקס שודר ב־BBC כמה שעות לאחר מכן, ובאופן טבעי קמה מהומה גדולה, שהיטיבה לחשוף את הקשיים היומיומיים שעימם נאלץ להתמודד דיווידסון, כמו גם את הבורות הכמעט מוחלטת של הציבור בנוגע לתסמונת טורט.
"אני חושב שזו היתה סיטואציה מאוד אירונית", נזכר בסקנדל קירק ג'ונס, התסריטאי־במאי של "מילה שלי", במהלך שיחה מקוונת עם עיתונאים בינלאומיים לרגל עליית הסרט בישראל.
"כל מה שיכולתי לחשוב בימים ובשבועות שלאחר הטקס היה 'הלוואי שכולכם הייתם רואים את הסרט, כי אם הייתם רואים אותו - הייתם מבינים בדיוק מה קרה'. אני יודע שלא נהוג שבמאים יגידו 'לכו לראות את הסרט שלי', אבל במקרה הזה אני באמת חושב שיש סיבות מצוינות לעשות את זה".
"קראו לו חולה נפש"
ג'ונס מספר שנתקל בסיפורו המדהים של ג'ון דיווידסון לראשונה ב־1989, כשצפה בסרט תיעודי של ה־BBC שעסק בקשייו של נער עם תסמונת טורט - הפרעה נוירו־התפתחותית שמופיעה בילדות, ושמאופיינת בטיקים מוטוריים וקוליים לא רצוניים. אצל כ־15% מהאנשים עם התסמונת, הטיקים עשויים גם להתבטא באמצעות הטחת עלבונות וקללות - כפי שקורה במקרה של ג'ון.
באופן טרגי, הוריו, מוריו וחבריו של ג'ון המסכן פשוט לא האמינו שהתפרצויותיו הבוטות והפוגעניות אינן נשלטות או רצוניות, והאשימו אותו שהוא עושה דווקא.
ג'ון נענש שוב ושוב, וסבל מהצקות, מהתעללויות ומאלימות, עד שסוף־סוף פגש באנשים סבלניים ורגישים שאבחנו את מצבו, שלמדו כיצד להתמודד עימו, ושסייעו לו להרגיש רצוי ואהוב (סקוט אליס ווטסון הוא זה שמגלם את ג'ון הצעיר בסרט, ורוברט ארמאיו מגלם אותו בבגרותו).
"ג'ון היה רק בן 14 בזמנו", מספר ג'ונס. "כולם קראו לו שקרן וחולה נפש, ואמרו לו שהוא יגמור את חייו בבית סוהר או בבית משוגעים. אמרתי לעצמי שאם אי־פעם אהיה במאי - זה בדיוק מסוג הסיפורים שארצה לספר.
"בשנים שלאחר מכן נעשו שני סרטים תיעודיים נוספים על ג'ון, שהראו כיצד עם הזמן הוא הופך לדמות חינוכית מעוררת השראה, וכיצד הוא עובד עם אנשים עם הפרעות נוירו־התפתחותיות ועוזר להם.
"לפני כמה שנים, כשישבתי וחשבתי על נושא לסרט הבא שלי, מצאתי פתאום פתק במחברת ישנה, וכל מה שנכתב בו היה 'ג'ון דיווידסון, תסמונת טורט'. איתרתי את ג'ון בפייסבוק וכתבתי לו הודעה. לא חשבתי שהוא יענה, אבל הוא הסכים להיפגש ולדבר. לשמחתי, הוא החליט לסמוך עלי".
בין טרגדיה לקומדיה
ג'ונס בן ה־61 ידוע בעיקר כיוצר של "להעיר את נד" - קומדיה אירית קטנה ונוגעת ללב מ־1998 שהפליאה לשלב בין צחוק לדמע. על אף נושאו הרציני והלא פשוט, גם "מילה שלי" מקפץ בקלילות ובכישרון בין סצנות קורעות לב לבין סצנות קורעות מצחוק, תוך שהוא מפגין שליטה מוחלטת בטון.
"בסרטים שלי הרגש וההומור נוטים להתערבב יחד", הוא אומר, "ואם להיות כן, אני חושב שהסיפור של ג'ון כולל את השילוב הכי קיצוני והכי יוצא דופן בין טרגדיה לקומדיה שיצא לי להיתקל בו. אז האתגר ללא ספק משך אותי. אבל האחריות שלי היתה לספר את הסיפור של ג'ון בצורה הכי אותנטית והכי אמיתית שאפשר.
"בשום רגע לא חשבנו שהסרט שלנו ייגע בכל כך הרבה אנשים, או שהוא יגרום לכל כך הרבה שיחות. אני באמת מקווה שאנשים יתעוררו ויתחילו להסתכל על הדברים אחרת. יש לנו עוד הרבה מה ללמוד כחברה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו