על הנייר זה נשמע כמו מתכון לשיעמום - בפועל זה סרט נהדר

שיתוף הפעולה היצירתי בין הבמאי האיטלקי פאולו סורנטינו לבין השחקן טוני סרווילו ממשיך לספק את הסחורה ולהניב פנינים.

"החסד",סרטםהמשותף השביעי של השניים, בו סרווילו מגלם את דמותו הפיקטיבית של נשיא איטלקי עייף ומהורהר המצוי חודשים ספורים לפני פרישה מהחיים הציבוריים, אמנם אינו מגיע לשיאים של "יפה לנצח" זוכה האוסקר, והוא גם לא מסעיר או קצבי כמו "אל דיוו" ו-"לורו", שני סרטים קודמים של סורנטינו שבהם סרווילו גילם דמויות בכירות מעולם הפוליטיקה.

אבל בהחלט ניתן לשאוב הנאה מהאווירה הנינוחה, האלגנטית והאינטליגנטית שהסרט מייצר ללא קושי, ולהתפעל מיופיים של הדימויים המסוגננים והפיוטיים שסורנטינו מניח על המסך בכישרון רב.

כאמור, סרווילו מגלם את נשיא איטליה, וכהונתו השקטה יחסית מתקרבת כעת לסיומה. הוא אלמן, שופט בעברו, ואב לבת משפטנית (שעובדת לצדו) ובן מוזיקאי (שמתגורר בקנה).

לצד מחשבות ושאלות בלתי נמנעות לגבי העבר והעתיד, בשבועותיו האחרונים בתפקיד נשיאנו גם נדרש לטפל בשתי בקשות חנינה רגישות במיוחד, ולקבל החלטה גורלית הקשורה בחוק המאפשר המתת חסד באיטליה.

איזו מורשת תהיה לו? איך הוא מעוניין שיזכרו אותו? האם זהו הזמן המתאים לעשות גלים? וחשוב לא פחות, האם חברו הטוב, שמבקש להחליף אותו בתפקיד כשיפרוש, באמת היה המאהב הסודי של אשתו האהובה והמנוחה, כפי שהוא חושד כל השנים האלה?

חלק לא מבוטל מה"אקשן" של "החסד" מתרחש בתוך הראש של גיבורו, ובתיאוריה זה באמת עשוי להישמע כמו מתכון לדרמה יבשושית, מתישה ומשעממת. אך אם יש שחקן שמסוגל להיות מעניין, משעשע ואפילו מרגש גם כאשר הוא שרוי במחשבה עמוקה, הרי שזהו סרווילו.

במהלך הסרט ניתן לצפות בשחקן הנפלא הזה בשעה שהוא מגניב סיגריות מהורהרות על גג הארמון הנשיאותי, משוטט באיטיות במסדרונות הכוח עתירי ההיסטוריה והמסורת, מאזין למוזיקת היפ הופ באוזניות, ומבצע את מטלותיו הרשמיות השונות.

בין לבין, הוא גם נפגש עם חברתו הוותיקה, מבקרת אמנות דעתנית ותוססת שמגולמת בידי מילביה מריליאנו, ומנסה ליצור קשר לווייני ולנהל שיחה קצרה עם אסטרונאוט איטלקי שמשייט בחלל.

האפיזודות הנ"ל מתמידות לזלוג זו אל תוך זו באיטיות מדיטטיבית ומענגת, ומלוות בקישוטים מוזיקליים יפים ומגוונים (כהרגלו של סורנטינו), כאשר ברקע שבות ועולות שלל תמיהות מוסריות שנוגעות לסוגיות כבדות המשקל שמונחות על כתפיו של הנשיא התשוש.

הפנים האקספרסיביות ומלאות האנושיות של סרווילו מפליאות לשקף את גודלן ואת מורכבותן של הדילמות שניצבות לפתחו, כמו גם את העצבות העמוקה שהוא נושא בלבו על כך שבקרוב מאוד הכל יסתיים; הקריירה. הכהונה. וגם החיים.

סרט יפה. תצוגת משחק מופתית. עוד תוצר נהדר של שיתוף הפעולה המשמעותי ביותר בין במאי לכוכב איטלקי מאז פדריקו פליני ומרצ'לו מסטרויאני.

"החסד", איטליה 2025

ציון: 3.5 כוכבים