אם אתם רוצים סרט מוצלח, יהודי ובלי סוף הוליוודי - מצאנו אותו בשבילכם

מחקר שפורסם בבריטניה השבוע מצא כי הסיכוי שאישה מעל גיל שישים תככב בסרט קטן פי ארבעה מהסיכוי שחיה מדברת תככב בסרט. כן, כן. מה ששמעתם.

יותר מכך, בין 2023 ל-2025 הוקרנו בבריטניה חמישה סרטים בלבד שבהם כיכבה אישה בת שישים ומעלה. באותה העת הוקרנו שישה סרטים בכיכובו של גבר בשם כריס (פראט, המסוורת', פיין).

"נשים הן חצי מהאוכלוסיה, וגם אנחנו מזדקנות", צוטטה אמה תומפסון בת ה-67 ב"גרדיאן" בתגובה לממצאי המחקר. "ככל שאנחנו מתבגרות, כך אנו הופכות למעניינות יותר. אז איפה הסרטים עלינו?".

אז הנה, מצאתי סרט על "אישה מבוגרת", והוא אפילו מוצלח. קוראים לו "חיים פנטסטיים", והוא מוקרן כעת בבתי הקולנוע בישראל.

מי שעומדת במרכזו היא אמנדה פיט ("ג'ק וג'יל", "החברים והשכנים שלך", "באהבה אין חוקים"), כוכבת ותיקה (ושחקנית מצוינת) שלא השתתפה בפרויקט קולנועי מזה עשור, למרות שהיא "רק" בת 54.

העובדה שסרטה החדש מספק לה את אחד התפקידים הטובים ביותר בקריירה שלה (אם לא ה) רק מדגישה את גודל האבסורד. לו רק הייתה חיה מדברת. לו רק היו קוראים לה כריס.

"חיים פנטסטיים" הוא סרט הביכורים המינורי והאמפתי של התסריטאי-במאי-שחקן היהודי-אמריקאי מת'יו שיר, שהיה מוכר עד היום בעיקר בזכות כמה תפקידי משנה קטנים שעשה בסרטים של נואה באומבך.

זוהי דרמה-קומית רומנטית, מלנכולית ונאמנה לחיים שמתרחשת בניו יורק סיטי, שמתהדרת בשלל דמויות יהודיות ובשפע של הומור יהודי, ושהופקה בתקציב צנוע ביותר.

שיר מככב בתור סם, גבר אבוד, בודד וחרדתי בן שלושים וקצת שמפוטר מעבודתו כעוזר משפטי. מפה לשם, הפסיכיאטר של סם (שמגולם בידי ג'אד הירש הנפלא) מציע לו להיות הבייביסיטר של נכדותיו המפונקות.

סם מסכים – בעיקר מפני שאין לו רעיון טוב יותר – אך העניינים מסתבכים לאחר שהוא פוגש את דיאן (פיט), שחקנית מובטלת ומדוכאת, ואימן של הבנות שעליהן הוא שומר, ומפתח כלפיה קראש.

דיאן אמנם נהנית מתשומת הלב שסם מעניק לה. אך מטבע הדברים, בעלה המוזיקאי, דיוויד (אלסנדרו ניבולה, "הברוטליסט"), פחות מרוצה מההתפתחויות, וכמו שאתם יכולים לנחש, בשלב מסוים גם יגיע העימות הבלתי נמנע.

עם זאת, האופן שבו העימות הזה מתפתח על המסך עשוי להפתיע אתכם. שכן למרות שהוא עוסק בחומרים מוכרים, "חיים פנטסטיים" מקפיד לפרוס את הסיפור שלו בדרכים רעננות, יצירתיות ויחסית לא צפויות.

התסריט בוחר לדלג מעל כמה וכמה אירועים דרמטיים (שמתרחשים אוף סקרין), וגם לוקח כמה פניות קצת פחות טיפוסיות לז'אנר.

כל הדמויות כתובות לעילא (כולל דמויות המשנה השוליות ביותר), והשחקנים שמגלמים אותן אינם מנגנים אפילו תו מזויף אחד. בייחוד אמורים הדברים לגבי ניבולה, שממשיך לתת את הרושם שהוא לא יצליח להגיש תצוגת משחק רעה גם אם חייו יהיו תלויים בכך. אבל באמת שכולם מצוינים כאן.

השיחות בין סם ודיאן מתאפיינות בכנות נדירה ובמבוכה מעוררת הזדהות, והתגובות של הסביבה למערכת היחסים הלא צפויה שהולכת ומתפתחת בין השניים מהדהדות גם הן את המציאות הרבה יותר משהן מהדהדות את "נוטינג היל".כך גם סוף הסרט, שאינו כופה פתרון הוליוודי על הסיפור ושמתייחס לגיבוריו בכבוד שמגיע להם.

בתוך כך, אמנדה פיט מגישה כאן מונולוג דומע ונוגע ללב שעוסק בהזדקנות, בחוסר סיפוק ובפריווילגיה, ושאינו מתקשה להיות אחד הדברים הטובים ביותר שהיא עשתה בחייה המקצועיים. ההופעה שלה כנה, חשופה, אמיצה ומרגשת, וללא ספק מותירה חותם. בעולם צודק יותר שמה גם היה מוזכר בהקשר של פרסים כאלה ואחרים.

שיר, מצדו, לא עושה לעצמו חיים קלים עם הדמות שכתב לעצמו. סם הוא טיפוס קרינג'י, נוירוטי, חסר ביטחון, חסר אחריות ומדוכדך, שלא מאוד נעים לשהות במחיצתו.

אבל גם כאן התסריט, המשחק והעריכה החכמה מצליחים לשנות את התמונה ולהפתיע, ועד סופו של הסרט סביר להניח שדעתכם עליו אפילו תשתנה לחיוב. לא רע בכלל בשביל סרט ראשון. די טוב, אפילו.

"חיים פנטסטיים", ארה"ב 2025

ציון: 4 כוכבים