הבמאי גאי ריצ'י ("לוק סטוק ושני קנים מעשנים", "סנאץ'", "הג'נטלמנים") ממשיך לזייף. אחרי "מעיין הנעורים", שיצא בשנה שעברה (ושסימן נקודה נמוכה עבור הקולנוען הבריטי הוותיק), כעת הוא שב אלינו במהירות שיא עם "שטח אפור", מותחן אקשן שגרתי ומונוטוני שאינו מצליח להמריא על אף צמד הכוכבים הנוצץ שניצב במרכזו.
ג'ייק ג'ילנהול והנרי קאוויל – שכבר שיתפו פעולה עם ריצ'י בעבר (ג'ילנהול ב"החוזה", קאוויל ב"שם קוד מ.ל.א.ך" וב"יחידה ללוחמה לא ג'נטלמנית") – מככבים בתור ברונקו וסיד, שני שכירי חרב שמתמחים בחילוץ, חבלה ומשימות מיוחדות.
אייזה גונסאלס מופיעה לצידם בתור הבוסית שלהם, עורכת דין שצריכה לגרום לפושע בינלאומי מסוכן וחסר קווים אדומים בשם סלזר לשלם חוב של מיליארד דולר שאותו הוא מסרב לשלם.
כיצד בכוונתה לעשות זאת, אתם שואלים? ובכן, לעורכת הדין שלנו, כך מסתבר, יש לא מעט טריקים בשרוול – גם מהזן החוקי, גם מהזן הלא חוקי, וגם מהזן שמרקד באזור האפור שבין שני צידיו של החוק - ובכוונתה להשתמש בכולם על מנת להביא לתוצאה המבוקשת.
מי שמוציאים את העניינים לפועל הם ברונקו וסיד (יחד עם חברי הצוות המקצוענים שלהם), כאשר כל התוכניות המסובכות ומרובות השלבים שמנחות אותן מוצגות לצופים על המסך בפרטי-פרטים, לפני, אחרי, ותוך כדי שהדברים קורים.
האופי הקטלוגי, הפרוצדוראלי והבירוקרטי של "שטח אפור" גורם לו להיות הסרט של גאי ריצ'י שהכי מזכיר יצירה של ווס אנדרסון. גיבורינו עושים ספירת מלאי לציוד שלהם, מפרטים את שיטות הפעולה שלהם, מסמנים נתיבי מילוט על מפות, ומתכננים תוכניות גיבוי למקרה שייתקלו בהפתעות.
אך כל הפרטי-פרטים האלה אינם מיתרגמים לעניין או למתח ואינם מייצרים תנופה או pay off. ריצ'י ושחקניו תקועים בהילוך נמוך לכל אורך הדרך, שורות הדיאלוג הלכאורה שנונות שנורות מפיות הדמויות מתקשות לספק את ההומור ואת העוקץ הדרושים.
בשלב יחסית מוקדם של הסרט נוצר מרחק בלתי ניתן לגישור בין הצופים לבין המתרחש על המסך, וכל שנותר הוא להמשיך ולעקוב באדישות, ולהמתין בסבלנות שהבלגן המפוהק הזה ייגמר.
שאלות רבות התרוצצו בראשי במהלך הצפייה ב"שטח אפור". איפה הכריזמה של ג'ילנהול וקאוויל? למה נראה שהם זזים ומדברים בהילוך איטי? האם מישהו שם להם עופרת בכיסים? מה גרם לריצ'י לחשוב שאייזה גונסאלס – שחקנית מוגבלת עם הבעה וחצי, ביום טוב - יכולה לשאת על כתפיה סרט שלם?
איפה האנרגיות היצירתיות של "שם קוד מ.ל.א.ך"? איפה הדרייב של "הג'נטלמנים"? איפה הנבזיות של "שומר טינה"? איפה הקצב? איפה הכיף?
"מעיין הנעורים" היה אחד מסרטיו הגרועים ביותר והאנונימיים ביותר של גאי ריצ'י. אמנם אי אפשר להגיד דברים דומים על "שטח אפור", אבל גם מעריצים שרופים של הבמאי יאלצו להודות שאפרוריות היא אכן התכונה הבולטת של סרטו החדש.
נכון, הוא עשוי במקצועיות, ורואים שכל המעורבים יודעים את מלאכתם. אבל כשזה הדבר הנחמד ביותר שאפשר להגיד על הסרט שלך, אתה ללא ספק נמצא בבעיה. שלא לדבר על מי שמטריח את עצמו לבית הקולנוע כדי לצפות בו.
"שטח אפור", ארה"ב 2026
ציון: 2 כוכבים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו