לפני שפול ראד הפך לאחד הפרצופים המוכרים והאהובים ביותר בהוליווד, הוא היה סך הכל עוד שחקן צעיר ורעב בשנות ה-90 שניסה לפלס את דרכו בתעשייה. במהלך הקרנה מוקדמת לסרטו החדש, Power Ballad, שנערכה בניו יורק, השחקן בן ה-57 חזר אחורה בזמן בראיון עם מגזין ''פיפל'' ונזכר בימים שבהם התפרנס מג'וב שלא בטוח שהייתם מדמיינים אותו בו: תקליטן באירועים משפחתיים.
"הייתי אז בלימודים, וחיפשתי עבודה שאפשר לעשות בסופי השבוע", סיפר ראד בחיוך לקהל. "עבדתי בבת מצוות, חתונות וימי הולדת, ועשיתי את זה במשך בערך שנה". הוליווד אמנם הייתה רחוקה באותם ימים, אבל ראד כבר אז ידע בדיוק איך לקרוא את הקהל שלו ולמד מאילו שירים עדיף להתרחק ומתי להפציץ.
הסוד לרחבה מלאה
כשתקלט באירועים, ראד פיתח נוסחה מנצחת להרמת הרחבה, כזו שהתאימה לכל הדורות באירוע המשפחתי. "אם רציתי שהילדים והחבר'ה הצעירים ירוצו לרחבה, ידעתי שהלהיט Can't Touch This של אם.סי האמר הוא הימור בטוח שיעשה את העבודה", נזכר השחקן בנוסטלגיה.
ומה לגבי המבוגרים יותר שנשארו לשבת בשולחנות? גם לזה היה לו פתרון ממוקד. "אם רציתי לגרום לסבים ולסבתות לקום ולרקוד, הייתי שם גלן מילר", הוסיף ראד בצחוק. "אני נשבע לכם, זה תמיד עבד".
ראד כבר דיבר בעבר על העבודות המזדמנות שבהן החזיק בתחילת שנות ה-90. הוא אף שיתף כי גם לאחר שכיכב בפרסומת המפורסמת של חברת נינטנדו בשנת 1991, שום דבר בחייו לא באמת השתפר באופן מיידי והוא המשיך להחזיק בעבודה רגילה. רק כמה שנים מאוחר יותר, כשיצא סרט הקאלט "קלולס" ב-1995, אנשים החלו לזהות אותו ברחוב והוא הבין שהחיים שלו עומדים להשתנות.