על פניו, "בלשי צמרת" ("The Sheep Detectives", במקור) נראה כמו סרט ילדים טיפוסי. כך לפחות חשבו מפיציו בישראל, שבחרו להעלות אותו בבתי הקולנוע המקומיים רק בגרסה מדובבת לעברית. לזכותם של המפיצים ייאמר שבעקבות פניית "ישראל היום", התקבלה אצלם ההחלטה הזריזה להוציא אותו למסכים גם בגרסה המקורית.
טוב שכך. ראשית, מפני שמדובר באחד מהסרטים המקסימים והנדירים האלה שבאמת מתאימים עבור כל בני המשפחה (כולל אלה שבחיים לא יילכו לקולנוע כדי לראות סרט מדובב). ושנית, כי חלק ניכר מכוחו של הסרט נעוץ בהופעות הקוליות של הקאסט המצוין שלו.
רשימת היוצרים הסופר-מכובדת שאחראית ל"בלשי צמרת", משני צידי המצלמה, אמורה לרמוז לכם שממש לא מדובר בחלטורה. פיל לורד וכריסטופר מילר, הצמד שמאחורי "פרוייקט הייל מרי", "מעבר לממד העכביש" ו"21 ג'אמפ סטריט", נמנים על המפיקים.
קרייג מאזין, היוצר של "צ'רנוביל" ו"האחרונים מבינינו", חתום על התסריט (שמצדו מבוסס על רב המכר האהוב "גלנקיל: מותחן כבשים", של לאוני סוואן הגרמנייה). ואילו קייל בלדה, איש אנימציה מנוסה שבילה את הקריירה הארוכה והמרשימה שלו בעולמות של פיקסאר ואילומיניישן, הוא הבמאי (שעושה כאן את המעבר ללייב-אקשן לראשונה).
כאמור, גם צוות השחקנים אינו קוטל קנים. מלבד יו ג'קמן, שמככב בתור ג'ורג', רועה צאן שנוהג להקריא לכבשיו סיפורים בלשיים לפני השינה, תוכלו למצוא כאן גם את אמה תומפסון, ניקולס בראון (גרג מ-"יורשים"), ניקולס גאליצין ("אדום, לבן וכחול מלכותי"), מולי גורדון והונג צ'או ("התפריט").
נבחרת החלומות שמדבבת את הכבשים, לעומת זאת, כוללת את ג'וליה לואי-דרייפוס, בראיין קרנסטון, רג'ינה הול, פטריק סטיוארט, בלה רמזי וכריס או'דאוד.
הסיפור משלב בכישרון בין סרטי "חיות מדברות" בסגנון "בייב: חזיר בעיר" ו"פיטר ראביט", לבין מותחנים בלשיים קלילים בסגנון ספרי "מועדון הרצח של יום חמישי" וסרטי "רצח כתוב היטב", על מנת להגיש לצופים מעשייה אינטליגנטית, מבדרת ונוגעת ללב שמפליאה לגעת בנושאים כבדים לכאורה כמו בדידות, אבל ומוות.
התעלומה יוצאת לדרכה עם מותו החשוד של ג'ורג', רועה הצאן שלנו, שנמצא מוטל ללא רוח חיים מחוץ לקרוואן שלו. המשטרה סבורה שמדובר בהתקף לב. אך עיתונאי חטטן שנקלע לאזור כדי לסקר את פסטיבל התרבות המקומי, סבור שמדובר ברצח.
במקביל, גם הכבשים של ג'ורג' – שיכולות לדבר בינן לבין עצמן - מחליטות לחקור את מותו, והן עושות זאת בעזרת כל מה שלמדו מהסיפורים הבלשיים שג'ורג' הקריא להן. בשלב מסוים, הן גם מגייסות לעזרתן את השוטר השלומיאל שמגולם בידי ניקולס בראון. כי יש גבול למה שכבשים יכולות לעשות בעצמן.
כמובן שהמסע למציאת הרוצח כולל שורה ארוכה של רמזים, טוויסטים, הטעיות והפתעות, אך מה שקצת פחות מובן מאליו הוא האופן האגבי שבו "בלשי צמרת" מקפל אל תוכו תמות נוספות, עמוקות ואמוציונאליות יותר.
בראיין קרנסטון וכריס או'דאוד שופעי החום והאנושיות – שמייצגים שני סוגים שונים של בגרות, ניסיון וחוכמת חיים - הם הלב הפועם של הסרט, ובסופו של דבר הם גם אלה שייתנו לכם את הדחיפה הקלה שתגרום לכם להתחיל לבכות לפתע (כן, כבשים מדברות עומדות לגרום לכם לבכות. מוטב שתתחילו להתרגל לרעיון).
בתוך כך, בהחלט ניתן לומר שכל המשתתפים – בני אדם וכבשים כאחד - עושים את המוטל עליהם על הצד הטוב ביותר ומפיקים מחומר הגלם את המקסימום.
אמה תומפסון מגישה הופעה מוגזמת ומשעשעת בתור עורכת דין ממולחת שמצטרפת לסיפור בעיצומו של הסרט, ולוכדת את הטון באופן מושלם. גם ניקולס בראון משעשע למדי (למרות שלא יזיק לו לעבוד עוד טיפה על המבטא האנגלי שלו).
יו ג'קמן אמנם נעלם מהתמונה בשלב די מוקדם (וממשיך להופיע רק בפלאשבקים), אך קשה לומר שחסרונו מורגש, ובכל מקרה, יש ב"בלשי צמרת" מספיק עניין, הומור ורגש גם בלעדיו. קחו את הילדים, את ההורים ואת הסבים, ולכו לצפות בו. רצוי באנגלית.
"בלשי צמרת", ארה"ב 2026
ציון: 4 כוכבים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו