עם מחווה לבריז'יט בארדו: פסטיבל הקולנוע הצרפתי יוצא לדרך

לא הקורונה ולא המלחמה הצליחו לעצור את פסטיבל הקולנוע הצרפתי, שמתקיים בסינמטקים ברחבי הארץ מדי שנה מאז 2003. מהדורתו ה־23 של הפסטיבל - שמתכבד להיות מפסטיבלי הקולנוע הוותיקים והפופולריים בישראל - אמנם נדחתה בכמה חודשים בשל המלחמה, אך היא תיפתח מחר (רביעי) בשעה טובה עם הקרנה של "האישה העשירה בעולם" - דרמה קומית עטורת פרסים בכיכובה של הגברת הראשונה של הקולנוע הצרפתי, איזבל הופר - וכהרגלה תציע מבחר מגוון ומרשים של סרטים חדשים וישנים שעשו חיל במולדתם.

"השנים האחרונות היו מאתגרות מאוד", מודה קרולין בונה, המייסדת והמנהלת של הפסטיבל, שמתקיים בשיתוף המכון הצרפתי בישראל, סרטי יוניפרנס ושגרירות צרפת בישראל. "הצלחנו להחזיק מעמד איכשהו, לא הסכמנו לוותר, אבל זה לא היה פשוט. גם מבחינת התקציבים, שהפכו לקטנים יותר, גם מבחינת הספונסרים, שהולכים ומתמעטים בתקופות קשות, וגם מבחינת האורחים, שלא מגיעים אלינו מאז הקורונה.

"בעבר הגיעו אלינו הכוכבים הגדולים ביותר, הקרם דה לה קרם. כרגע זה לא אפשרי, כמובן. אבל מה שכן מעודד ומשמח הוא שבניגוד לפסטיבלים אחרים בארץ לא קיבלנו סירובים מאף אחד לגבי הסרטים שרצינו להקרין בפסטיבל. השנה אנחנו מקרינים 18 סרטים, שזה פחות או יותר מה שהיה לפני הקורונה".

איך את מסבירה את סיפור האהבה המתמשך של הקהל הישראלי עם הקולנוע הצרפתי?

"אני חושבת שיש משהו במנטליות שמאוד מתחבר. הקולנוע הצרפתי נוטה לשלב בין חיי היום־יום לבין אינטימיות, הומור ורגש, והוא נוטה לעורר מחשבה, וכנראה התמהיל הזה עונה על איזשהו צורך שיש לקהל בישראל. הוא מספק רגשות שהצופים רוצים להרגיש. תמיד יש משהו קצת מקורי וקצת מיוחד בסרטים הצרפתיים, והם גם מהווים אלטרנטיבה מצוינת לקולנוע האמריקני. כיום מוקרנים בישראל יותר סרטים צרפתיים בקולנוע מאשר לפני 15 שנה. זה אומר שיש ביקוש. ולא רק לסרטים חדשים, אלא גם לקלאסיקות".

באשר לגולת הכותרת שבתוכנייה השנה, בונה מציינת את "הרוזן ממונטה כריסטו", אפוס של שלוש שעות שמגיש עיבוד סוחף לרומן הנקמה הקלאסי של אלכסנדר דיומא ("יש לו וייב אפילו יותר מודרני מזה שהיה לעיבוד של 'שלושת המוסקטרים' שיצא לפני כמה שנים, והוא היה להיט היסטרי בצרפת"), ואת סרט הפתיחה, "האישה העשירה בעולם" ("יש בסרט הזה הכל. איזבל הופר ולורן לאפיט, שמככב לצידה, מדהימים שחבל על הזמן").

בתוך כך, בונה ממליצה בחום דווקא על סרטי הפסטיבל שלא נרכשו בידי המפיצים המקומיים (ושלא יזכו להקרנות מסחריות בישראל לאחריו).

"לדעתי חשוב לראות דווקא את הסרטים שלא תהיה הזדמנות נוספת לראות אותם על מסך גדול", היא אומרת, "כמו 'מכתוב אהובתי: קנטו דואה', הסרט החדש של עבדלטיף קשיש".

מחווה לבריז'יט

סרט נוסף שבונה לא רוצה שתפספסו הוא "האיש שראה את הדוב שהתבונן באיש", של פייר רישאר ("הבלונדיני עם הנעל השחורה"). "מצאנו אותו מחוץ לתחרות בקאן", היא מספרת, "רישאר כבר בן 91, והוא כתב, ביים ומככב. סרט מאוד יוצא דופן עם המון יצירתיות ורגש, שקיבל ביקורות מעולות מהמבקרים".

אגף הקלאסיקות של הפסטיבל מציע השנה שתי יצירות מופת על־זמניות בכיכובה של כוכבת־העל בריז'יט בארדו, שהלכה לעולמה בדצמבר, ושני מותחני פשע משנות ה־60 בבימויו של הנרי ורניי.

"בעקבות פטירתה של בארדו בחרנו להקרין את 'ואלוהים ברא את האישה', של רוז'ה ואדים, ואת 'הבוז', של ז'אן לוק גודאר", אומרת בונה. "אלה שניים מסרטיה המוקדמים והאיקוניים ביותר, וחשבנו שהם מיטיבים להראות את הוורסטיליות שלה".

"באשר לסרטים של ורניי", היא ממשיכה, "אלה שני סרטי פשע פחות מוכרים, אבל מאוד כיפיים. באחד מככב ז'אן פול בלמונדו ובשני אלן דלון".

פסטיבל הקולנוע הצרפתי ה־23 יתקיים בין 6 ל־25 במאי בסינמטקים בתל אביב, ירושלים, חיפה, הרצליה, שדרות וחולון